יום חמישי, 02 יולי, 2009, 10:41
בוקר שגרתי
הקצ'קר מחייכת אלי, טופחת על חולצתי. היא גיברת מעודנת ומנומסת.
"את יכולה לינוק"
עוברות עוד כמה שניות עד שאני מבינה מה לא בסדר בתמונה – מול הפרצוף שלי יש רגליים. הילדה הפוכה.
אני מעיפה מבט סביב ומוצאת את יתר הילדות מפוזרות ברחבי האוהל כאילו היו דוקים.
"בואי ניכנס הביתה. תקבלי שם"
בדרך פנימה אני נוהמת ברכת בוקר לאבא-עובד ומעיפה מבט בשעון. שבע וחצי. קיבלתי הנחה הבוקר…
בזמן שהיא יונקת אני מתעדכנת בלפטופ.
בשעות האלה שומדבר לא זז.
כשהיא מסיימת היא מרימה אלי ראש, מחייכת, מרצינה ואומרת לראשונה היום: "אוכל!"
(אז מה זה היה עכשיו?)
לוקחות את הלחם מהמכונה ועוברות למטבח. שם היא מוצאת את ארגז הקניות מאתמול ("טונה!!" , "לא, טונה אני אפתח כשהאחיות שלך יתעוררו" ) ומסתערת על 3 תפוחים ברצף. אני צופה 30 דק' ללא דרישות בתחום הזה.
צעקה מהאוהל. אני מוצאת שם שתי ילדות מאודות למחצה. רק שמונה אבל כבר לא נעים בשמש ישירה.
מכניסה את שתיהן הביתה.
הן מתפזרות לענייניהן, מתלבשות, אור שוקעת באיזה ספר, נטע "מקריאה" כמה ספרים לקשת. קשת עושה קקי ליד הסיר.
שגרה.
אני גולשת למטבח לסייע במסע לחשיפת הכיור וסביבתו.
בתשע 4 מתוך 5 ביצים יוצאות מהסיר ועוברות אל השולחן. זאת של אור נשארת לוידוא הריגה.
יש עכשיו מעט ביצים. חלק התרנגולות בענייני דגירה או גידול אפרוחים ולנו נשארות בערך 4 ביום. וגם בשרונה יש עכשיו איזו הפוגה כך שמה שיש זה מה שיש. אחת לאיש וגם זה לא כל יום.
אבא: "נטע, כשתהיי אמא, אז לילדים שלך יהיה כיף? איזו אמא תהיי?"
נטע: "כן. יהיה להם כיף"
אבא: "למה?"
נטע: "כי לי כיף עכשיו"
אור כבר זלגה משולחן האוכל לכיוון חדר המשחקים, קשת מסתובבת (תיכף עוד קקי במבחר אתרים, ביניהם גם הסיר עצמו). אני הולכת להמשיך את הסלט.
כולם (שרים): "יש לי ציצים גדולים, ציצים גדולים, במקום הראשון, יש לי יתרון"
נטע: "מה זה יתרון?"
אבא: "זה משהו שיש לך ואין לאחרים. משהו שיש לך יותר. זה בא מהמילה "יותר". מה את חושבת שעדיף, ציצים קטנים או ציצים גדולים?"
נטע: ֹ"גדולים"
אבא: "למה?"
נטע: "כי בקטנים אין מספיק חלב"
אמא (צועקת מהמטבח): "נטע! זה לא נכון!"
בשלב הסלט קשת חוזרת ונטע עוברת לריקודים לידנו לצלילי פסקול "מרי פופינס".
סיימנו ואנחנו מפנים יחד, יובל הולך להמשיך את פרויקט הכיור. אור מגיחה פתאום:
"אמא, אני רוצה לעשות איתך יצירה"
"טוב, מה את רוצה ליצור?"
"תכשיטים"
"באיזה חומר?"
"לא יודעת. אני רוצה ללכת לחפש באינטרנט"
קשת שומעת אינטרנט, רצה למחשב "אני אני אני במחשב!".
השכנה נכנסת. חופש גדול.
עשר, אבא מבקש לחזור לעבוד, אור מפנה את המחשב ובאה לדווח שלא מצאה משהו שמתאים לגיל שש. הכל היה "מגיל 3 ומעלה". חצי שעה אנחנו יושבות על הלפטופ לחפש כשהיא מובילה שאותי בשבילים פתלתלים ברחבי הרשת. הצעד השישי במהלך הוא "הנה, עכשיו באתר הזה בחלון החיפוש תכתבי פיות נסיכות ואבירים". ילדה, זה חלון חיפוש של גוגל. בשביל זה עשינו את כל הטיול הזה? יש לך אחד כזה פה למעלה כל הזמן…
עד שמצאנו הדרכה לכתר נסיכות אור גילתה שהמשחק הסוער שמתרחש בחדר – מתרחש בלעדיה. אז שכחנו מהכתר לעת עתה. בטח בעוד 5 ימים היא תשאל אותי "מה עם היצירה של הכתר?" בטון של "לפני נ10 דק' סיכמנו משהו"
תגובה אחת
אהבתי