המסע ליפן והלאה

היום עשיתי משהו שלא עשיתי הרבה מאוד זמן. חודשים.
הלכתי לסופרמרקט!!
ולא סתם לסופרמרקט – עם יובל.
ולא סתם עם יובל – בלי ילדות.

ווי ווי איך התרגשתי.

אני לא בענין של קניות גדולות ומרוכזות אבל הצטברה אצלי רשימה של מוצרים אקזוטיים שאין אצלנו במכולת כמו רכז עגבניות בלי תוספת סוכר (יש ל"פרי חן" ול"טל") או משחת שיניים אלמקס. די, כמה אפשר לצחצח במשחה של הילדות ולחלום על חומץ בלסמי?

---

הפעם בחרנו בַמגה (בעפולה אנחנו דוברי עפולאית. לא אומרים "מגה" כי אם "המגה").
בראשית גילינו שאנחנו היחידים שמשתמשים במטבע כדי לשחרר עגלה. כל השאר משתשמשים בדברים הרבה יותר יקרים כמו המפתחות של האוטו. אבל הם לא צריכים לפרוט אותם בקופה הראשית.

המגה זורק אותך עם הכניסה לאגף הפרפומריה (אם לקרוא לזה כך. היגיינה ותינוקות, נו).
קיר שלם בוהק ומסנוור של משחות שיניים. א-לו-אים. אם לא היינו שקועים חזק באלמקס וקצרים בזמן היינו יכולים להישאר שם לבד שעה.

---

אצל הירקות הלכתי לחפש גי'נג'ר ומצאתי פטריות. כלמיני. וכווולן מתקוע. אפילו פטריות אנוקי שהכרנו ביפן מזמן. התקוֹע הזה עשה לי צמרמורת. ויתרתי על הפטריות. איפה מחביאים לי את הג'ינג'ר הטרי?
הנה, בתוך שקית סגורה, יבש ועבש ומתקוע.

---

(בשופרסל ביג תמיד יש ג'ינג'ר טרי ויפה).
מחלקת חשמל. יש שם מוכר שככל הנראה התחיל את העבודה שלו בשמונה בבוקר. כמעט אמרתי לו – עזוב, עשרים לעשר, מי קונה פלזמה בשעה כזאת, לך כבר עכשיו.
הוא היה כה הלום שעל כל שאלה שלי הגיב בחזרה על המילה האחרונה עם סימן שאלה כפול (זה טריק כזה של גברים להראות שהם שומעים כשהם לא). זה עשה אותי חמה אש על הבטריות הנטענות שלהם (נטע קיבלה מצלמה דיגיטלית ומאז היא שותה בטריות יותר משוקו).

---

מה שהבריח אותנו משם בסוף,
חוץ מזה שגמרנו למצוא את כל מה שרצינו ויש (היו דברים שרצינו ואין. אני בטוחה שבשופרסל ביג הם מצויים)
ומזה שהגיעה שעת הסגירה,
היה הקור.
לא מבינה את הקטע.
אם אתם לא חנות סוודרים, למה אתם מקררים ל 4- מע'?

---

בהמתנה לתורנו ראינו שלט שאומר: "המחירים שראיתם על המדף הם בגדר המלצה. בקופה אתם עשויים בסבירות גבוהה למצוא מחיר אחר, גבוה יותר"
או כמו שהם ניסחו את זה (לא מילה במילה) – "המע"מ עלה לפני חודש ועוד לא הספקנו לעדכן מחירים על המוצרים".
או שמא היה זה:
"ננצל כל הזדמנות כדי לתחמן אתכם. הו, הנה עלה המע"מ. עכשיו חצי שנה זה יהיה התירוץ שלנו".

---

אמא של יובל ביקשה ביצים. יובל לקח עבורה ביצים אורגניות. בקופה גילינו שהן עולות 26 ומשהו ש' (לתריסר ביצים, כן?).
יובל והקופאית:

- 26? וואו, יקר, לא ידעתי
– זה אורגני, מה חשבת?
– בסדר, אורגני, אבל למה לא כתוב מחיר?
– אתה צריך לדעת שאורגני זה יקר.
– טוב, אני אלך להחליף. אבל איך אני אדע? יש שם אולי 10 סוגים של ביצים ועל אף אחד אין מחיר
– (בטון של "מולי עומד אדם קשה הבנה") פ ש ו ט א ל ת י ק ח א ו ר ג ני.

(זה היה יותר ארוך. קיצרתי.)

---

כל הקניה הסתכמה ב150 ש' אבל החוויה היתה לגמרי priceless