יום שבת, 06 יוני, 2009, 17:31

הפעם הראשונה שראיתי את ורד

זה קרה השבוע, כשקיבלתי באימייל את המכתב.
זה לא המכתב הראשון שמגיע אלי באימייל ומבקש תרומה עבור חולה אבל זה היה המכתב הראשון שהגיע אלי מ5 נשים בו זמנית ונגע למישהי שאני מכירה כבר תקופה ארוכה.

אני מכירה את ורד מפורום הורים בווינט. כמו עם רב הנשים שם – גם איתה מעולם לא נפגשתי "בעולם האמיתי". הפרצוף שהיה לה אצלי בראש היה שילוב של השם שלה והאופי שלה כפי שהצטייר בהודעות.
ופתאום השבוע הגיעה התמונה, שונה לחלוטין ממה שדמיינתי (למרות שאין לדעת. אולי עם שיער היא כן דומה).

מדי פעם, בפורום, אנחנו מדברות על סרטן צוואר הרחם. בעד ונגד חיסון פפילומה לנו ולבנותינו. מזכירות אחת לשניה לשמור על עצמנו, לעשות פאפ. דיבורים שבעים על דברים שקורים במקומות אחרים.

ופתאום זה קרוב ממש. וזה מפחיד ומפתיע.

אנחנו עוברות איתה את הכל. היה מספרת לנו בפרטי פרטים על הטיפולים, על הבירוקרטיה, על אנשים במערכת שמקשים עורף ועל אנשים טובים שעושים למענה המון. היא מתארת לנו בנימה משועשעת של מי שכבר לא יכולה לבכות על הכאבים בגוף, על הכאבים בלב ועל התתמודדות שלה עם שניהם. היא מתלבטת איתנו בקול אם לפעול כך או אחרת, איך להשיג את המטרות שלה, אם להיחשף או לא.
ואנחנו בוכות, צוחקות, מעודדות, כועסות, תומכות בה בעזרת מילים מרצדות ואייקונים צבעוניים ויש גם כאלה שעושות הרבה יותר מהקלדה.


אז הנה הפרטים הרטובים:
ורד היא גרושה המגדלת בעזרת משפחתה הקרובה את נדב בן ה-3.
הנה הם:
ורד ונדבי

סרטן צוואר הרחם התגלה בגופה לפני שנה ולפני מס' חודשים הוא החל להתפשט והגיע לשלב קריטי.
שגרת החיים שלה כוללת טיפולים, כאבים, תפוח אדמה – ביצה קשה – חסה, כאבי תופת ללא מזור, חיוך בבוקר לילד מתעורר, נשיקה בכניסה לגן, נסיונות וחיפושים אחר תרופות אפקטיביות להקלה, אחר טיפול חלופי שיביא להחלמה, בגדים לבנים, זר וטנא, בירוקרטיה בירוקרטיה בירוקרטיה, כאבים עזים, לאסוף את עצמה ללבוש את החיוך ולאסוף את הילד מהגן.
ומעל הכל – סכנת מוות.

הרופאים נותנים לה כמה חודשים. היא רוצה יותר.
מגיע לה.

כוחות שהתגייסו לחקור ולחפש חלופות מצאו טיפול בגרמניה שכבר הועיל לנשים במצב דומה. וכמובן, בביטוח כמו ביטוח – כשמגיע רגע האמת צריך לבקש תרומות.
המספרים הם כאלה: עלות טיפול היא 25,000 אירו ודרושים 6-7 טיפולים לפחות (בשקלים זה יוצא בסה"כ קרוב למיליון).

אפשר לעזור, זה במרחק שיחת טלפון עם עמותת "חברים לרפואה". אפשר בכרטיס אשראי. לא לוותר גם אם הסכום שמתאים לכם לתרום הוא נראה לכם זניח. כל אחד הוא אור קטן.


פרטי העמותה:
חברים לרפואה
עבור הגב' ורד כהן
בנק הפועלים סניף דיזנגוף 681
מס' חן 605375
אם רוצים קבלה ניתן לפקסס ל 03-5792223
ניתן גם לתרום בכ. אשראי בטלפון 03-5792220

טלפונים לקישור: מיכאל מרקוס (אח של ורד) – 050-4532154
e-mail: michael4u@walla.com
אידית מרקוס: (אשתו של מיכאל) 050-6998717
עליזה מרקוס: (אמא של ורד) 052-2335442
ורד כהן e-mail: vered4u@gmail.com


חברות תומכות:
ימית מ"בילבי"
רוית שטרן – גינת, דולה
חפי של העוגות

2 תגובות

  • מאת חגית רם:

    הי נעמונת, אני בדרך כלל נמנעת מלהגיב, משהו עם מילים ונצחיות שבשבילי הם שילוב מעורר אימה, ולכן בדרך כלל אני חושבת את התגובה שלי ומחייכת או לא, מצחקקת או לא, נעצבת או לא. אבל כאן זה מעבר – כאן זה בדיוק המקום להגיד (מנסיון אישי) להבדק להבדק להבדק!!! כי כשהכאבים הם קטנים ומציקים עוד אפשר לבלום את זה,אחר כך זה כבר נהיה מסובך כמו במקרה של ורד. ולורד אני שולחת חיזוקים ומחשבות טובות וגם תרומה.

  • מאת ענבל_צ:

    מרשה לעצמי לצרף את האתר של ורד

    עם סיפור הגילוי

    תמונות, עם שיער ובלי

    עם נדב

    ובעיקר עם כל פרטי התרומה

    http://www.vered.org.il/

     

    בבקשה תצילו את ורד.

     

להגיב