יום חמישי, יולי 2nd, 2009
בוקר שגרתי
הקצ'קר מחייכת אלי, טופחת על חולצתי. היא גיברת מעודנת ומנומסת. "את יכולה לינוק" עוברות עוד כמה שניות עד שאני מבינה מה לא בסדר בתמונה – מול הפרצוף שלי יש רגליים. הילדה הפוכה. אני מעיפה מבט סביב ומוצאת את יתר הילדות מפוזרות ברחבי האוהל כאילו היו דוקים.
"בואי ניכנס הביתה. תקבלי שם"
