בדרך אור אמרה שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר הזה. כי ילמדו אותה שם דברים שהיא כבר יודעת. אמרתי לה שאנחנו הולכות ליומולדת ולא מלמדים דברים ביומולדת.
אפשר להגיד שהרעלתי אותן מהבית. (בפרפראזה על דבריו של נשיא אמריקאי כלשהו – אם אני לא יכולה לטפטף את דעותי הצודקות למוחותיהן של בנותי הרכות, בשביל מה [...]
זה נכון שמי שמפתח תרופות אלה חוקרים שיושבים בניאונים, אבל כמה כאלה יש? לעומת קופאיות? ובעלי מלאכה כמו נגרים, מסגרים ותופרות? פקידים ופקידות?
בינתיים, עד שהצלע השלישית תגיע טיילנו בשינקין ואני הרגשתי כמגפי רפתנים בנהר של סטילטו.
אלה לא הבגדים, זה משהו ביציבה, כנראה. בתור אחת שגם כחיילת (בהופעה שלוכית תקנית) היו שואלים אותה תמיד "מאיה קיבוץ את?" אני רגילה שהזרוּת כתובה לי על המצב אבל במקרה הזה נוספה לכך גם התרגשות שהיתה גלויה מאוד.
אחר כך קשת יצאה גם ואני בעקבותיה.
היא נוסעת הלוך ושוב בבימבה לידי ובקצה השביל שתי אחיותיה ושני בנים. בפעם הקודמת ששיחקה פה חבורת בנים הם התנהגו אל הבנות בצורה גועלית ואני מצאתי את הגושטובלב שלי עלוב ומכורכם כאילו תקעו בו סיכות.
זה קרה השבוע, כשקיבלתי באימייל את המכתב. זה לא המכתב הראשון שמגיע אלי באימייל ומבקש תרומה עבור חולה אבל זה היה המכתב הראשון שהגיע אלי מ5 נשים בו זמנית ונגע למישהי שאני מכירה כבר תקופה ארוכה.
