המסע ליפן ובחזרה

בדרך כלל אנחנו לא אוכלים בשר בבית אבל אתמול היה לי פת-אום צורך בבשר.
אז עזבתי הכל ונסעתי ישר אל האטליז בכפר קמא. שם יבינו אותי.
מבחינתי אם כבר בשר אז כבש כי זה גם טעים וגם בד"כ בתנאי גידול סבירים כך שהצער היחיד של בעלי החיים במקרה הזה הוא צער השחיטה ועם זה אני יכולה להסתדר (*סבתא סבתא, למה יש לך עיניים כאלה גדולות? בשביל שאוכל להעלים… המשך...

השעה היתה תשע וחצי בלילה,
אור היתה אצל חברה,
קשת היתה בחדר השני ישנה כמו איקס כאילו הכל בטוח
ואני הייתי מול המחשב, מתעדכנת ברפרוף עד שנטע תחזור מהסיבוב שלה עם יובל.
ידעתי שזמני קצוב כי היתה קודם הבטחה ל"עוץ לי גוץ לי" (עוד לא ראתה היום את המחזמר ושמעה רק פעם אחת את השירים. כבר התחילו לה רעידות בציפורניים) וגם המקרר מחכה לי. נהיה שם… המשך...

קשת בת שנה וחודש.
היא מהממת בצורה שאני לא זוכרת מהאחיות שלה ואני תוהה אם זה בגלל שהיא שונה או בגלל שהזכרון שלי מחוק.
אני יודעת שהזכרון שלי מחוק.
היא שונה?

—

היא הכי צמודה אלי מכולן (בגילה). גם נטע איחרה לשחרר.
אולי בגלל ששתיהן יונקות.
אני זוכרת שמתישהו אחרי גיל שנה חבל הטבור מתארך. מצפה… המשך...

לפני כמה ימים עשיתי סדר באיזשהו ארגז בלגן. מצאתי שם, בין היתר, שתי מחברות ריקות, חבילת עטיפות למחברות וגיר גדול.
את המחברות הענקתי לילדות יחד עם עטיפה לבחירה ואת הגיר שמתי ליד הלוח הקטן שלהן.
למחרת הן באו בדרישה ל"שיעור".
למרבה המזל זה קרה בדיוק במשמרת של יובל שצלל לתוך זה בכיף גדול (אני עוד נושאת כוויות מאותן 10 דק' בהן הייתי ממש מורה, למתמטיקה, בתיכון אמיתי… המשך...

זה התחיל מזה שאור ראתה אותי תופרת (ז"א מנסה לתפור) וביקשה "לתפור לנטע בובה" ולמרבה ההפתעה נגמר ממש בבובה.

הדבר היחיד הדרוש לבובה שאולי אין לכם בבית זה לבד. בזה צריך להצטייד במיוחד. כל השאר יש במילא.

מתחילים בציור של הבובה (לא אתם, הילדים).
כדאי שלא תהיה קטנה מדי (שיהיה אפשר למלא אותה. הבובה שלנו היתה בגבול התחתון לדעתי. גודל כף יד).

את הציור גוזרים, מצמידים ללבד בסיכות וגוזרים את צורת הבובה על לבד… המשך...

מה מה מה, מה אוכלים היום? (כמו אתמול, חומוס). המשך...