יום שבת, דצמבר 22nd, 2007
לא חוכמה לנצח עם שוקולד
אני חושבת שעוד כשהייתי בהריון עם אור ואולי אפילו קודם פינטזתי על ילדה שתהיה איתי במטבח ותטבול יחד איתי, מרפק אל מרפק, אצבעות כסוסות ציפורניים בקערה של המיקסר. ואז הגיעה בתי הבכורה המכונה רחפיאל ואיבדה עניין כמו שהיא מאבדת כל דבר שלא מאוזק אליה.
למרבה המזל נטע יצאה הרבה יותר מחוברת וגם הרבה יותר גרגרנית והיום יש לי פרטנרית, שלא לומר מתחרה, כשזה מגיע לאוכל.
הרבה פעמים זה נגמר אחרי שהיא גומרת לעזור לי לקלף את המלפפון לסלט ונעלמת עם המלפפון אבל כשיש שוקולד – היא איתי כל עוד יש שוקולד. היום היה הרבה שוקולד.
