המסע ליפן ובחזרה

כמה שנים של עיוורון. יא אללה.
שנים שזה “שכבה ירוקה דקה על האדמה כמה ימים אחרי הגשם הראשון”
עד שהופך ל”שכבה מתעבה של ירוק עז בוהק בשמש החורפית, כמה שמש יש בחורף שלנו”
ואז עוצמים את העיניים וכשפוקחים זה “ג’ונגל. כמה עשב, או! הנה סינריה!” שגובה ל”כבר יש חרדלים. זה אומר שהחורף גווע”. ואז זה מצהיב. עשורים שלמים של ראיה מוגבלת.
עשב בר. מטרד.

זה החורף הראשון שלי בו אני מסתכלת על מרמס רגלי וחושבת - אוכל…. המשך

הדפסתי את המתכון, הבאתי אותו בפני הבנות שכבר מזמן שכחו שבקשו עוגת שוקולד ופרשו לעיסוקיהן - בכל זאת, עברו כבר איזה 5 דקות - והכרזתי שיש לי מתכון ועכשיו רק צריך ללכת לקנות חומרים (כי יש בה מוצרים אקזוטיים כמו חמאה). בחדר מצאתי ילדה אחת שעושה פרצופים ותנועות מול המראה ועוד ילדה שמשחקת ב”הך פטיש” עם שתי ידיים, סימולטנית (בימנית פטיש של שניצלים כי הפטיש שמגיע עם המשחק זה בדיחה ואי אפשר לפצח איתו אצבעות). נחשו מי עשתה מה (מי שלא מזהה שיתבייש לו וילך לקרוא אחורה).
זאת מהמראה חטפה את המתכון מהיד שלי וגילתה שליד המתכון מופיע ציור קטן של בחורה בחצאית קש. מיד נשכבה על הפוף והתחילה לתאר בעיניים מצועפות איזו נסיכה נפלאה מצויירת כאן וכמה ורודה ונהדרת השמלה שלה וכמה אדום ובוהק הפרח בשערה (עכשיו תבינו, המדפסת אצלנו מדפיסה רק בשחור לבן). הבנתי שבקצב הזה עוגה לא תהיה, לקחת סל והלכתי למכולת…. המשך

<סתם יום של חול. מפגש ילדים, חדר יחסית מסודר ויחסית ריק מאנשים. חכו מה יהיה בחורף> <כל הזכויות שמורות ליובל>