המסע ליפן ובחזרה

נטע (רואה אותי שולפת ראש כרובית מתוך חצאית העלים שלו): אני רוצה את הברוקולי הזה בלי החסה שלו

אבא: אור, תנעלי את הכפכפים או הסנדלים
אור: היום יום ראשון אז אני רוצה לנעול את הסנדלים החגיגיות לכבוד שבת שהיתה אתמולהמשך

מתישהו כולן יצאו החוצה, אביה הצטרפה, הוספנו לבריכה קצף וכלים ואני התרחקתי מחשש לשלמות עור התוף שלי.
כשהתישבנו לאכול אביה כבר הלכה אבל אמרי הצטרף והביא איתו אנרגיות של בנים. שלחנו אותו לפרוק אותן בחדר המשחקים כי הן מרקידות לנו את הקינואה…. המשך

טוב, מיצינו את חיק הטבע שמתחת לתות. כל הג’מע נכנסת הביתה. הילדות מלמדות את אליה את המשחק החם של הבית: “תפוס את הקרציה”. אליה נכנס לתור ומצטייד בפיסת מסקנטייפ. כשמגיע תורו הן מדריכות אותו בלי לגעת - לא כשהיא על החריץ, עכשיו! עכשיו! תדביק אותה! והוא מדביק וכולם צוהלים.
כל הערב הם לוכדים קרציות. יש מספיק לכולם…. המשך

גרעיני פשתן זה יצור שאני מנסה כבר שנים להתידד איתו (ותעיד חבילת הפשתן שגרה אצלי בפריזר כבר שנים, כמו אותו בקבוק וודקה שעובר עם המקרר מבית לבית כאילו הוא דייר בשכירות מוגנת). אומרים - שימי בסלט, שימי ביוגורט, אני אומרת - לא הולך. מרגיש כמו סובין על לבניה (לו הייתי טועמת אי פעם סובין על לבניה אבל זה היה האוכל של סבא וסבתא בזמן שאני אכלתי פריגורט שנקנה בחנות המפעל של טרה, מוצר אקזוטי שלא הגיע בימים ההם עד למכולת של תמר), מרגיש כמו עונש, לא כמו צ’ופר. אבל השידוך של הפשתן עם המנגו זה משו משו. שידרוג גם בטעם, גם במרקם וגם בערכים התזונתיים (מי אמר אומגה 3 ולא קיבל?)…. המשך

אור ישבה בשקט ונתנה לה לאפר אותה, לצבוע בכחול עז את העיניים, למרוח באדום ליצן את הלחיים, למלא שטחים עם השפתונים. כן, אפשר לומר ללא כחל וסרק שהכחל והסרק ממש עשו לה את זה… המשך

אבא: נטע, אל תגעי בקשת. את רוצה שאני אשים אותה גבוה? נטע: היא לא בכלל צבעים!

(הדרוש הסבר למתקשים?)

נטע: קשת בוכה דודי: למה קשת בוכה? נטע: כי היא מאוד לא מרוצה מאמא שלה

אור: אתה יודע מי הוציא את הדבש מהכוורת? דוד. אבל לא דוד המלך, דוד מישראל שהוא חבר של הדבורים”

אור: בלילה יש ירח ובבוקר הירח הופך לשמש אמא: יש ירח ויש שמש, אלה שני דברים שונים אור: שמש עשויה מאש… המשך