המסע ליפן ובחזרה

יופי יופי. מניפולציות זולות על בת שבוע.
חכי, חכי שהיא תהיה בת שנתיים. נראה אותך אז…. המשך

שוברת את הסטטיסטיקות.
אני חושבת שאני האישה היחידה שהפגיעה הגופנית שהיא סוחבת איתה מהלידה היא צליעה קלה בגלל כוויה בכף הרגל… המשך

חצי שנה אחרי אני כבר רוצה עוד אחת.
אז עוד לא ידעתי שהיא פייה קסומה, היא סתם היתה מאממת ונוחה, כלכך נוחה שהמקום של הקפצון היה פנוי.
אחרי עוד כמה חודשים הפינצעלאך הגיעה ואני התחלתי לעבד. רציתי סרט אחר הפעם.
הצפתי את הפחדים וניערתי אותם בטיפול בדמיון מודרך,
השקעתי שעות בשיעורי יוגה כדי לפתוח ולפתוח, והבריכה… היתה אמורה להכיל ההההכל. אני אוהבת מים חמים…. המשך

סיפורי הלידות הקודמות נכתבו כבר, זמן קצר אחרי הלידות עצמן. אבל עדיין - זכרונות הם כמו ערימת קומפוסט.
הזמן עובר וכל האירועים הקטנים והגדולים, המרים והמתוקים, הופכים לחומר אחד, אחיד. זכרון הלידה.
(חוץ מאשר גלעיני אבוקדו וזרעי דלועים ועגבניות שמצמיחים על הערימה פירות חדשים).

לא קראתי את הסיפורים כבר מזמן וממש מסקרן אותי מה נשאר מאותן המון שעות ומה מכולן הוא החרצנים.
נראה.

אל הלידה של אור הגעתי בלי נסיון קודם…. המשך

זה לא חדש שיש לי פייה בבית. אני, בתור אמא שלה, מרגישה צורך לתת לה את כל האמצעים להתפתחות מיטבית.
אחרי שהתוודענו לספר המתוק “אליס הפיה” (ונטע התחילה לקרוא לאור “פיה קבועה” במקום “פיה קסומה”) הבנתי שיש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לה קצת.
מטה קסמים…. המשך

את בועז מעודה הייתי לוקחת ושמה בסלון ככה בתור פסל של אליל תימני (כמה שהוא נראה טוב, א-לו-אים) ומדי פעם מבקשת ממנו לשיר,
אם רק הייתי מתחת לגיל עשרים…. המשך