המסע ליפן ובחזרה

אבא והבנות מתקלחים. אור מציירת על הקירות בצבעי אמבטיה המגניבים שלנו (תודה לגיל וחגית!) ואבא חופף לנטע.

אבא: אור, את רוצה שאני אפתח לך את הצמות ואחפוף לך את השיער? אבא: אור? מה את אומרת? אור: עניתי לך. תסתכל על הקיר

מיכל מקימה את “גן שלווה” בפרדס חנה.
הדרך אל ההמונים עוברת בבלוג הנפלא של פרדס חנה כרכור שמנהלת רונית הברונית.
אני עוקבת אחרי הבלוג הזה כבר די הרבה זמן ואני לא זוכרת איזשהו פוסט שעורר כלכך הרבה תגובות וכלכך הרבה רגשות.

למיכל יש אג’נדה ברורה בחיים וערכים שמנחים אותה בהקמת הגן ובהתווית הדרך שלו.
אני אוהבת אנשים עם אג’נדה מנומקת. זה אומר שהראש שלהם עובד לפעמים. מיכל היא אדם חושב, בזה אין ספק והמחשבות שלה הובילו אותה לבחור לצמצם את המקומי (חגים יהודיים) ולהגדיל את העולמי (יום הילד, יום שמירת הסביבה).
התגובות האוהדות ומולן התגובות הזועמות הביאו אותי לחשוב (גם אני נאלצת לעשות את זה לפעמים).

מה המקום של החגים בחיים שלי ושל המשפחה שלי?
אם הייתי שולחת את הילדות שלי לגן, לאיזה גן הייתי בוחרת לשלוח?… המשך

אחרי סופשבוע ארוך ומלא בנים (בנים זה אחרת לגמרי. מתי ימציא מישהו מכשיר לניצול הפעלתנות שלהם והפיכת האנרגיה לחשמל?) התישבתי על המחשב והחבר המאמם ביקש שאני אשים לו איזה רדיו, את החדש שלו, last.fm אבל זה לא כמו פנדורה, הוא לא לומד, הוא סתם.
טוב, אז נשים פנדורה. איפה הוא?
(איפה הוא כבר יכול להיות, במרחק pandora music בגוגל).

אני נוטה להתעצל להיכנס לכלמיני אתרים וישומים חדשים כי אין לי כח ללמוד אותם ולהירשם וכל זה אבל פנדורה מקבלת אותי עם האוכל בצלחת. שבי תאכלי, נדבר אח”כ…. המשך

בזמן שנטע עוברת שלב בהשתלטות שלה על השפה המדוברת (מפתחת חוש הומור יחודי ולומדת להרכיב משפטים בני 20 מילים ו4 כיוונים ויותר), אור צועדת צעדים בטוחים יותר ויותר בממלכת השפה הכתובה.

היא מסיירת וטועמת את השטח, בצעדים קטנים ובביסים גדולים.
בהתחלה היא למדה את האותיות. מצאה משחק מחשב שהכיר לה אותן בשם וצורה.
אח”כ היא התחילה לכתוב אותן, מצרפת אות לאות לקבלת מילים.
זה היה פלא גדול בשבילה לכתוב מילה ואז ללכת לאמא ולאבא ולגלות ששניהם קוראים את המילים באותה הצורה. זה קסם שקודים מתפענחים בצורה זהה אצל כולם, לא?… המשך