המסע ליפן ובחזרה

ערימה של בגדים זרוקה ליד דלת הכניסה למקלחת.

חולצה סגולה, שמלה קצרה לבנה, גרביונים ורודים וכנפיים.

(ילדה, את פרפר? לא, אני פייה).

תחנה ראשונה: הצטיידות

שליש ראשון מלווה בבחילה קיומית.
לא בחילות בוקר, לא בחילות ערב. בחילות סביב השעון.
וכשיש בחילה - לא אוכלים. וכשלא אוכלים - יש בחילה. ואז נהיים חלשים ומסכנים וחיוורים ואמא מציעה את כל המטבח ואני אומרת - לא לא, רק דברים חמוצים ופריכים.
מאמא יצאתי עם פלפל ותפוח ווופלים לימון בשקיות כשבבגז’ יש לי מוצ’ילה עצום מלא במנשאים ושק זיתים. בסיסי, לא?

תחנה שנייה: מסירה דחופה

יובל בילה את היום עם יעלי במסיק. הזיתים שלהם כבר מחכים לתורם בבית הבד ואיזה מזל שהם עוד לא נכנסו כי שק אחת נשכח באוטו.
מזל? אני מעבירה את השק בזהירות לאוטו של יעל. לא לטלטל את הזיתים, לשמור עליהם ממכות ופגיעות. ממשיכה בדרך

תחנה שלישית: מנהרת הזמן

על כביש החוף (הפנוי! יששש!) עוצרים טרמפ שני גיקים בסוודרים. אני לא לוקחת טרמפיסטים בד”כ אבל שני אלה נראים לי מוכרים (וכאילו, מה יעשו לי חנונים? יתנו לי בראש עם מקלדת?).
עד שאני מגיעה אני נזכרת מאיפה אני מכירה אותם ומזמינה את טוני ודאג לבקר איתי אצל סבתא אסתר…. המשך

שיחה בין אור ליובל, הבוקר:

-אכלנו שמונה שוקולדים. אני אכלתי שלושה, נטע שלושה ואמא שניים (הערה: שמתם לב איזו נדיבה אמא?) -וזה יוצא ביחד 8? (חושבת רגע) -אור 1 2 3, נטע 4 5 6 ואמא 7 8. כן, זה יוצא שמונה

(בשביל מה יש בלוג אם לא בשביל להשוויץ?)

אולי קשה לנו לשחרר. אולי קשה לי לשחרר.
אולי בגלל זה אני לא רוצה שהיא תלך לגן, לא רוצה שהיא תישן אצל אסיה חברה שלה או אפילו בחדר אחר, איפה שאני לא יכולה להושיט יד ולגעת.

לא נכון.
אני מוכנה לשחרר.
אני משאירה אותה אצל סבא וסבתא לחצי יום או יום וחצי.
אני שולחת אותה לבית של אסיה לבדה ולוקחת בחזרה רק כשלא יכולה לעמוד בגעגועים.
אפילו הרשיתי לה ללכת לגן פעם אחת עם ליווי צמוד של סבתא כל היום (הסייעת שפגשה אותי בחוץ בסוף היום, כשבאה לפתוח את המנעול ולבצע שחרור אסירים המוני, אמרה לי ש”הילדה שלך לא רוצה לחזור הביתה”. אח”כ הילדה שלי חזרה עם ערימת יצירות, סוכרית טופי שאני לא מרשה בד”כ לתת לה בלי לשים בצד 50 ש’ חסכון לרופא שיניים והודעה להורים שמחר יש יומולדת בגן אז לא לשלוח עם הילד ארוחת בוקר. טופי במקום לחם עם אבוקדו. שוס!).

למה הן אומרות שאני לא משחררת? זה לא נכון, אני פשוט בררנית. לא נותנת אותה לכל אחד…. המשך