הכיף מתחיל עוד בדרך, כשאבא ואמא משחקים עם השלטים הקטנים משחק סימני דרך לבעלי ראייה טובה והגיון בריא (למשל – למה מתכוון חץ קדימה כשמהכיכר יש חמש יציאות). בסופו של דבר רק העקשנים והמתמידים שורדים, מה שאומר שלא צפוף שם.
שילוט בכניסה כתוב בטוש עבה מבטיח פיתות מהטאבון ושתיה חמה בחינם, כל האלונים [...]
כשלומדים נהיגה מגיעים למקומות ממש קרובים שלא ידעת על קיומם (עד היום כל רחובות עפולה ממופים לי בראש בתור "זינוק בעליה","פניה שמאלה מדו סטרי לחד סטרי", "אם אני לא אומר כלום אז ישר כל הזמן", "חניה בניצב" ו"המקום בו המורה הציע לי הצעות מגונות ואני אפילו לא שמתי לב" – aka – כביש הסרגל). כשלומדים [...]
דודי לוקחת מגב ליד ורוצה לנגב את הרצפה. אור:תני לי, אני אגבב לך
אור מצמידה ידיים לאוזניים: דודי את שומעת אותי? כן בקול של עצמי או בקול האחר שלי?
(ומי שלא מבין – שישים ידיים על האוזניים של עצמו).
אנחנו 5 אנשים ואם טטה-לה תבוא נהיה שישה ואם יבואו גם איה ורוני נהיה שמונה
(לפעמים היא ממשיכה עוד).
בחוברת העבודה שלה יש ציורים עם הוראה – לסמן רק את כלי הנגינה. אור מסמנת את כל הציורים ומסבירה: זה כלי נגינה וגם זה וגם זה. הכיסא…. אם ניקח איזה מקל ונדפוק עליו אז זה כלי נגינה! והמעיל… אם נשים [...]
אחרי שקראתי את בלמידה מתמדת של ג'ון הולט נעשיתי תומכת גדולה ומאמינה אדוקה של unschooling והתחלתי להיות רגישה לכל מה ומי שמנסה לגזום את ניצני הסקרנות ופרחי המחשבה החופשית של הגדולה שלי המהממת.
"מה במשבצת" חירפן אותי לגמרי. הרגשתי שהוא הרסני ומקבע. הרגשתי מאויימת מכל שעשוע שבא עם הוראות הפעלה. אני לא רוצה שיאלפו [...]
אור חוטפת מכה בראש. שמה יד על הראש ומקוננת: מדוע, מדוע זה קרה לי?
אור מדברת עם דודי בטלפון: דודי: התקשרתי כדי לבקש מאמא מתכון לעוגה טעימה אור: יש לך מחשב? דודי: כן אור: ישן? דודי: לא, די חדש אור: אז בשביל מה את צריכה לבקש מאמא? תחפשי מתכון לעוגה במחשב שלך
נטע, עם אוצר מלים גדול הגדל מדי יום [...]
