משחקות בפלסטלינה, מכינות ברבאבא עם ראסטות. אור מבקשת להכין ברבאמא, לאמא יש בראש כבר פנינים קטנות בשביל לקשט לה את הגולגול אבל מהר מאוד היא מבינה שאור רוצה להכין ברבאמא בצורת לוח, כמו באחד הספרים.
אור: אני רוצה ברבאמא בצורת ריבוע אמא: את רוצה ברבאמא כזאת? (מצביעה על הלוח שבחדר) אור: כן אמא: זה לא ריבוע, זה [...]
9.7.90
לא זוכרת בדיוק מתי התחתנו, ימי ההולדת של הבנות מעורבבים לי בראש (לא יודעת איך אני אסתדר כשיהיו לי 5 ילדים. אני צריכה להשתדל ללדת אותם בתאריכים שיוצרים סדרות חשבוניות או משהו…), אין לי מושג איזה חודש עברי עכשיו ולפעמים לוקח לי איזה רגע וחצי להיזכר מה העונה עכשיו. אבל כל פעם שנהיה [...]
כשהיינו צעירים ונטולי, יום שישי היה היום הזה של הקניות והקפה. היינו הולכים לPAUL'S עם צ'ינו (ככה סתם בשביל להוסיף רמת קושי), שותים את הקפוצ'ינו שלו והקפה הקר שלי, אוכלים את מה שהיה להם באותה התקופה, מתבאסים מהצעקות של דני (עליו השלום) ומהסיגריות, נהנים מהקפה, מהאוירה השכונתית ובעיקר מהמזגן. מתישהו הייתי משתעממת, משאירה את יובל לקרוא את [...]
אבא של מתן אוהב אותו: "בוא הנה! אני אוכל אותך!"
אור שומעת ומזדעקת בדמעות:"לא! אל תאכל אותו! זה לא בריא לאכול אנשים. אם תאכל אותו אתה תהיה חולה!" רצה לשולחן, לוקחת מלפפון, חוזרת אל אבאשלמתן ומשכנעת: "תאכל מלפפון. מלפפון זה בריא:
(אין מה לומר, לילדה יש כח שכנוע. עובדה, בסוף הוא לא אכל אותו).
אני זוכרת את הראשון שלי. אבאשלי אומר שהוא בכלל השני שלנו אבל הזיכרון שלי לא מגיע כלכך רחוק. אני זוכרת משאית מגיעה יום אחד בשנות השמונים המוקדמות ופורקת טרקטור ירוק נוצץ בחצר. אמרו לי שקוראים לו ג'ונדיר. עבר עשור עד שהתקרבתי לאף שלו וגיליתי שבכלל קוראים לו ג'וני והוא איל קופצני.
כמה שנים אחרי שהגיע, כשכבר הגעתי לגיל [...]
זה לא בגלל שהיא אוהבת להשתין בעמידה (זה גם היה התחביב של אחותה הגדולה ופנטזיה של הרבה נשים אחרות). וזה גם לא בגלל השיער הקצר שלה (אצלנו מקובל שיש קרחת עד גיל שנה, רק עכשיו מתחילים לה כלמיני תלתלים כאלה צרובי שמש משהו מאמם). זה לא בגלל מבנה הגוף שלה שבכלל לא נראה כמו משהו שדומה לבלרינה [...]
