המסע ליפן ובחזרה

במוזיאון לראשית ההתישבות ביפעת (או אולי בכלל במקום אחר) יש תצוגה של כלים ושיחזור של חדרים ומבנים מפעם.
בין היתר יש שיחזור של מחסן הבגדים ובו יש חלוקה לפי המידות המקובלות בתוספת המידה “ירוד”.
ירוד - הסבירה לי אמא פעם - זה מישהו שגמר להיות (או עדיין) חולה. בעברית - רזה במיוחד.

5 ימים הייתי חולה.
5 ימים בהם כמעט לא אכלתי, כמעט לא שתיתי ובלילות התרוצצו סביבי השדים של הזיות החום.
מכירים את הזיות החום? בהזיות האלה כלמיני חפצים וישויות אחרות מתאגדים כדי לשגע אותך, מחשבות טורדניות חוזרות ובאות ואת תקועה שם, לא יכולה לברוח מהגוף שלך, מבינה שזה באמת לא עניין גדול שכל הצעצועים והמצעים הפזורים בחדר נאספים לערימה שמעופפת בחדר ואז נחה על הרצפה…. המשך

הבית שלנו.

המשך

“…And your shoes get so hot you wish your tired feet were fire-proof… …”

אחרי יותר מדי ימים שהייתי מנותקת מהכרישות, אחרי ששתלו בטטות והלבישו קישואים בשמלת חתונה ב ל ע ד י - חזרתי.
חזרתי לשדה.
ולא שלא רציתי קודם, רציתי! אבל החולצה היתה בכביסה.

חולצת עבודה אחת יש לי, גדולה ומצויינת, ומכבסה אחת יש בקיבוץ, גדולה ומצויינת אף היא, ונסתרות דרכיה ורק מעט יודעי ח”ן (ביניהם יובל, כמובן) מבינים מתי מכבסים מגבות ומתי חולצות צווארון בצבע צהוב… המשך