המסע ליפן ובחזרה

את נשואה כבר יותר מחצי שנה / יש לך פחות מ3 ילדים / הגדול שלך כבר בן שנה וחצי עוד מעט / את מעל גיל 34 ועדיין רווקה / את מעל גיל 34 וזהו..
את בחזקת חשודה.
וכל עוד לא הבאת פתק מהרופא שמוכיח אחרת - כנראה שאת בהריון…. המשך

פעם לא ידעתי מהחיים שלי. אבל איך יכולתי לדעת?

לומדים.
בגלל זה עם נטע הכל הלך הרבה יותר חלק מאשר עם אור.
ההנקה הלכה חלק, למדנו מהר איך לישון (יחד) בלילה, לא טרחנו להביא מיטת תינוק הביתה (גילינו שהרבה יותר קומפקטי לשים כביסה נקייה בסלים), ויתרנו על ריסוק של אוכל, עשינו את כל קיצורי הדרך המתבקשים להקלה על החיים.

אבל ילדה בת 3 ורבע יש לי בפעם הראשונה. בזמן שנטע מגיעה הרבה יותר מהר לכלמיני מקומות - אור עדיין נשרטת מקוצים בדרך שהיא סוללת…. המשך

לקום בעשרה לשש, להגיע לשטח בשש (ורק לנעול את הנעליים לוקח לי 11 דק’), לגלות שהשמש כבר גבוהה מספיק ואפשר בהחלט להתחיל להגיע בחמש וחצי,
להתחיל עם הכרוב שזה סתם אבל להמשיך עם הכרישה שזה כיף כיף (המחשבות על קציצות כרישה מעירות את הבטן שמתחילה לעשות גורו גורו),
אח”כ לקבל קריאה בהולה מהמטבח שצריך חצילים, להידבק מטוב הלב של מריו ולהתגיס לגמור עם אסיף החצילים מהר מהר לפני כל השאר,
לקטוף כמה מלפפונים ואת 3 העגבניות שהבשילו מאתמול ולעשות ארוחת בוקר ב”משרד” (זה השולחן העגול עם הכסאות הלא תואמים שיש תחת הפיקוס הענק ליד מחסן הכלים),
לחזור לאסוף ולקטוף, לקטוף ולאסוף, למלא ארגזים בחסות בצל ותבלינים,
להיצרב קצת בשמש, להישרט מהקוצים, להיעקץ מהיתושים, להתלכלך,להזיע, להסריח ולהתעייף נורא,
להרגיש נ ה ד ר…. המשך

שוברים את העשרת, ברוורס אור פותחת חבילת מיני-כיף-כיף עליה כתוב שיש בפנים 11 יחידות, מוציאה אחד לה ואחד לנטע אור:אבא, הוצאתי שניים. כמה נשאר? אבא:9 אור מרימה אחד:“ג’ו איצ’י” (11 ביפנית), מרימה את השני: “עשר”, מצביעה על השקית:“תשע!” הילדה למדה לחסר. לבד!

מילים מקוריות של נטע: נעלים - ayay גרביים - amay כלב - dudu בואי שבי אני רוצה לינוק (כי ככה אני תמיד, רוצה לינוק) - nono! תוך משיכת היד של אמא והצבעה על כורסא או על המחשב. אמא… המשך

אחד