יומיים אחרי שאח שלי הפך ל"אבא של טיפטיפון", גיסתי הוארה בהילת יולדות ואני הבנתי סוףסוף מה זה להיות דודה, יומיים לפני שאחותו הקטנה של יובל, זאת שבתודעתנו נשארת בת 9 (כי ככה זה אחים קטנים, יש להם תקיעות גיל, בעינינו) מתגייסת, אנחנו מסתכלים עליהם ורואים כמה שהם ירוקים אבל בעצם, כמה שאנחנו אולי בז' דהוי.
יש [...]
פתאום הבנתי שאנחנו נועלים מותגים. אשכרה יש לנעליים שלנו שמות. אין יותר "הסנדלים שלך" או "נעלי העבודה שלי". אני כבר לא שואלת "איפה נעלי העקב שלי" ("יש לך נעלי עקב?!?"). עידן חדש.
ארכיון הנעליים שלנו מאוחסן אי שם בארגז ומה שנשאר זה שני זוגות קרוקס (תכלת וכחול. לא היה כתום במלאי), שני זוגות "בלאנסטון" לעבודה בסטייל (בגוונים [...]
בזמן שהקטנות מתרוצצות בשמחה בין דודה מנשקת לדוד מחבק, בין צעצועים ותיקים לעץ שסק, בלי בגדים ובלי ילדים אחרים שצועקים "זה שלי" – ההורים שלהן מסתובבים קצת אבודים, קצת מבולבלים, הלומי חום וחולמים על טופו. טופו. בבוקר הראשון שלי כאן התעוררתי (לפני הזריחה. כוחם של הרגל ושל ג'ט לג) ובפה עלה לי טעם של מרק מיסו עם [...]
בבוקר, בדרך החוצה, ביקשתי מטרומי-סן משהו חדש לשמוע בזמן העבודה. אני עובדת לבד בצ'יפצ'וק אפרסקים בזמן שיובל מטפל בעבודות הבית (כביסות, נקיונות) והחצר (עקירת שיחים והזזת אדמות). לפעמים קצת שקט לי מדי. לא, זה לא כמו העבודה עם האפונה הריחנית . בשני המקרים עושים דילול של ניצנים כדי לחזק את הנותרים אבל כאן צריך להשקיע [...]
כבר אפריל ונהיה ממש קל לחשב כמה ימים נשארו לנו כאן. מעט. בכיף היינו נשארים פה עוד איזה חצי שנה או שלושים. נעים כאן. אבל יאללה. החלטנו.
אחה"צ נסענו עם טרומי-סן לסופרמרקט גדול, מהסוג שיש בו גם אוכל וגם כל השאר. היתה לנו רשימה בכיס של דברים שאנחנו רוצים לקחת איתנו כדי להשאיר לעצמנו טיפטיפה של [...]
לפני כמה ימים ראינו את הסרט Super Size Me. למי שלא מכיר – מדובר בסרט תיעודי על בחור אמריקאי שעשה "דיאטת מקדונלדס" (שלוש ארוחות מקדונלדס ביום) במשך חודש וגמר, כמה צפוי, שמן וממש חולה. ראינו, הזדעזענו, גיחכנו, צחקנו ובעיקר בירכנו על מזלנו הטוב שהביא אותנו ליפן ולא לארה"ב.
יש שם סצינה בה הם מבקרים בקפיטריה שמגישה [...]
