ב' ניסן תשס"ו - 31 במרץ 2006
כשכולכם תהיו מעולפים מאוברדוז של קניידלך וגפילטע (או בקצרה - אוכל אפור עגול),
על השולחן תהיה כוס מיותמת שמחכה עדין לאליהו,
בחדר ליד יחלום ילד על מתנת אפיקומן
ובחוץ כבר יעלה השחר ליום חדש שכולוהו מהצהה,
אנחנו נאנח בהתנשאות כשעמישראל ימחא כפיים לטייס האמיץ בטיסת בריטיש מלונדון לתלאביב.
עד כאן.
המשך
כ"ט אדר תשס"ו - 29 במרץ 2006
בכניסה לאונסן התפצלנו. אני זכיתי באור הפעם (וגם בפעם הקודמת. היא מפתחת עכשיו זהות מינית ולדעתה היא צריכה להיות בצד של הבנות. הבעיה היא שהזהות הזאת נמסה ונמחקת במים חמים ותמיד אחרי שעה היא מבקשת לעבור לצד של הבנים ולהיות עם אבא).
לפני הדלת היו זרוקות המון נעלי בית אחידות.
כן, זרוקות.
גם לאור היה קשה עם זה והיא לא נכנסה עד שכל הנעליים היו מסודרות אחת בתוך השניה במין רכבת אפורה ארוכה…. המשך
כ"ב אדר תשס"ו - 22 במרץ 2006
הדרך למקדש מתחילה בטיפוס.
זה יכול לקחת 5 דק’ אפילו עם ילדה על הגב אבל יש בדרך את כל הבאמפרים האלה בצורת חנויות עם חולצות יפניות וכוסות יפניות לתה או סאקה, כפכפים יפניים עם סולית עץ שתגרום לך ללכת מצחיק וקישוטי קיר יפניים. כולם יפים וכולם ירגישו זרים בבית הלא יפניים שלך כי אתה לא יפני. אתה איש עם שיער צהוב במידה L…. המשך
י"ח אדר תשס"ו - 18 במרץ 2006
זוכרת את הפעם הראשונה שלי.
הייתי מטושטשת, לא מפוקסת.
הכל נראה כמו פסיפס של כתמי צבע וסימנים שיוצרים רקע מחוספס לכמה תמונות ברורות. הנה עגבניה, הנה בננה, הנה פסטה.
כן, זה היה כמו לונה פארק אבל אני, בלונה פארק, עולה רק על המתקן הזה עם הפילים שאפשר להרים ולהוריד עם ג’ויסטיק. רכבות הרים עושות לי בחילה.
היום, 3 חודשים ו4 אמהות אחרי, נכסתי לסופרמרקט לטיסת סולו…. המשך
ו' אדר תשס"ו - 6 במרץ 2006
פוג’י, זה שבעבודה על יפן שעשינו בכיתה ו’ הדבקנו תמונה שלו מצולמת בשחור לבן (שחור למטה לבן למעלה) מאינצקלופדיה אביב, ההר שמסמל יותר מכל את יפן עם שלג מקשט את החלק העליון שלו כמו איזה קינוח עם קצפת (ביפן זה בטח יהיה משעועית אדומה ומוצ’י). מכירים פוג’י? אז פה, מאחורי הסופר במרחק נגיעה.
פוג’י באפור כהה, פוג’י בכתום, פוג’י על רקע שמים תכולים ועננה קטנה ממעל, פוג’י… המשך
ב' אדר תשס"ו - 2 במרץ 2006
כבר הבנו שאנחנו לא אנשים של “אטרקציות תירותיות”. הספיק לנו ביקור בגן פסלים מעפן (סליחה, גן פסלים נחמד) כדי לגלות שבבית יותר כיף (יש חימום ריצפה
).
יורה ומון ג’ין עושים כמיטב יכולתם להזיז אותנו מהסלון מדי פעם (שלא יהיו לנו פצעי לחץ ). הם מודיעים לנו שעוד מעט יוצאים, אח”כ מסיעים אותנו לחלק אחר של האי (למשל - חוף הים) ומקווים שנמצא את הדרך חזרה.
לפני יומיים זה היה השוק המסורתי של ג’ג’ו.
שוק הוא שוק הוא שוק. אני אוהבת שווקים…. המשך