אני והסבתא חזרנו בצוותא מבית אילוף האפונים
ירד גשם שוטף לי היתה מטריה ונרטבתי עד התחתונים
(שיר כמעט אמיתי על מה שכמעט קרה. אבל לא)
אחרי שבוע וחצי בוילה של משפחת אדמס היפנית, אחרי 3 ימים בחממות התופח הריחני, אחרי המון ארוחות טעימות שאכלנו ויותר מזה (הרבה יותר) כלים ששטפנו – הגיע הזמן לחשוף.
משהו שאכלנו כבר לפני כמה ימים אבל עדיין ממשיך ללכת איתי ושום מוס שוקולד לא ימחה את הטעם שלו מהחיך שלי. זה הסבר והנה מתכון שמישהו כבר כתב.
מה שנחמד בתבשיל הזה זה שהכל נעשה בסיר רחב והמרכיבים נשארים נפרדים למרות שהם מתבשלים יחד. זה גם יפה לעין וגם מסודר כך שלא צריך לחפור בשביל [...]
בבואות קטנות שלנו. אני מסתכלת עליה, על התנהגויות שלה שמרגיזות אותי ומבינה שכך בדיוק גם אני הייתי נוהגת. עכשיו, אז. וגם התנהגויות יפות ומשמחות (ואלה שהייתי רוצה להיות כמוה אבל איבדתי את זה כבר).
לקח לי כמה ימים אבל בסוף הבנתי שדווקא יש בבית הזה צעצועים, בשפע. הבנות איתרו אותם. הקוביות המשתלבות שמתחבאות מתחת לצבא של יודהלה (לפעמים הוא מכין מהן רובה), המוני הobento שמצאנו בארון אחד במטבח, הסיר הגדול שליד האח, ארגז העצים שליד הסיר – ה-מון צעצועים. בגלל כל אלה מיום ליום נעשה קשה להוציא את הבנות מהבית [...]
ודווקא כשיש מחשב לא קורה כלום. התמונה הזאת היא מלפני שבוע מהרפת הצופה לאוקינוס (בטח הפרות ממש טעימות). כאן אנחנו לא ממש מסתובבות כי או שקר או שגשום או שיש רוח או שיורד שלג קל או שהכל ביחד. וגם אם יש תנאי שוטטות עד שאני מצליחה להלביש איזו ילדה פתאום השניה מוצאת איזה משהו מעניין לשחק [...]
לפני הכל – אפשר לחזור לנשום. החלה יצאה סבבה. הארוחה כולה היתה מוצלחת (האמא אמרה שהיה oishi = טעים ואפילו גמרה את כל הסלט. לגבי השאר אין לדעת כי הם בולעים והולכים).
תודה על ההצעות לגבי אוכל ישראלי אבל יש בעיתיות עם חומרי הגלם. לא נתקלתי בפטרוזיליה (למעט קצת מסולסלת לקישוט באיזה אירוע), לרב העגבניות אין [...]
