המסע ליפן ובחזרה

כבר מזמן אנחנו תוהים מתי הילדים האלה מתקלחים.
אנחנו רואים אותם חוזרים מהגן אחה”צ, אוכלים, משחקים, מתישהו ההורים שלהם מתקלחים, אח”כ אחד מהם קורס למיטה, אחרי כמה שעות גם השני מצטרף, בינתיים הילדים ממשיכים לרקוד ריקודי קימצ’י סביב השולחן ולפזר מגנטים קטנים על השטיח, בחצות הם מתדלקים עם חטיף, בעצם השאלה הראשונה היא מתי הם ישנים…
כך או כך, עוד לא יצא לנו לראות מצעד של ילדים בשיער לח ופיג’מות - כמו שמקובל בעדה שלנו.
תעלומה…. המשך

חימום רצפתי זה דבר נפלא. המצאה גאונית.
לא יודעת אם באמת המציאו את זה בקוריאה אבל הם ממש ותיקים בעניין (פעם זה היה עם אש ואבנים ותקלות שמילאו את הבית בעשן). זה ממש נפוץ כאן וזה ממכר.

כשהגענו לכאן לפני כמה ימים קיבלנו חדר שנראה כמו חדר מדכא במלון. מיטה זוגית גבוהה מדי, כיסוי צבעוני, ארון חום.
יצאנו החוצה ובדקנו באיזו שפה כתוב שלט ה”ברוכים הבאים משפחת יובל” עם הציורים החמודים. זה לא היה בפולנית.
הצצנו אל החדר השכן - הוא היה ריק לגמרי.
ביקשנו פוטונים.
קיבלנו.
פשיווווו… המשך

פעם היו כאן נשים חזקות. הן היו יורדות לים בלי מיכלי חמצן, נשארות תחת המים דקות ארוכות ובידיהן החשופות היו תופסות כרישים.
אז איפה איפה הן הנשים ההן. איפה.

בחוף של ג’ג’ו בימים ב-ו בין 11-13.

…אנחנו יושבים לנו על חוף קצת סלעי קצת חולי, הילדות מסתובבות להן חצי ערומות, אוספות צדפים וקונכיות.
לא רחוק מאיתנו חבורת נשים חסונות סביב מדורה. נכנסות ויוצאות מהמים.
ראש יורד, סנפירים מתרוממים, אישה נעלמת…. המשך

במטוס, בסרטון הנחמד שמזכיר לי לנפח את חגורת ההצלה רגע לפני שאני קופצת למגלשה אחרי שהמטוס ינחת נחיתת חרום בלב ים, הדיילת, באנימציה shrekית התחילה לדבר ברוורס.
לחישות רכות, שאיפות אויר, מילים שנגמרות בשאיבה.
האותיות על המסך היו כמו הירוגליפים מצריים שנמחקו מהם כל הציפורים.
להתראות יפן, שלום קוריאה…. המשך

לפני כמה ימים אור אמרה שהיא “אוהבת פרחים, רכבות וסבתות”.
סבתות זה באמת דבר נהדר ואפילו יש פה מהן בשפע. סבתות הן הכי חכמות והכי יודעות (כי הן בסביבה הכי הרבה זמן).

את סבתא אני מכירה מזמן.
בערב הראשון שלנו כאן הציגו לנו אותה (תכירו - “סבתא”), אח”כ ראינו איך יודהלה רץ מהמקלחת ישר לזרועותיה לניגוב יסודי וחשבנו לעצמנו - “איזה יופי”.
ואז היא נעלמה…. המשך

עדכוני המהממות, לסבתות, דודים ומכורים בלבד. למי שלא זוכה לראות את הפלא אבל רוצה להישאר בעניינים.

אור בת שלוש ושבוע, השיער שלה ארוך, מתחיל דבש, נגמר זהב ולרב מלא רסטות. אוכלת אוכל יפני עם מקלות, עם רעש, עם הרבה הנאה. לומדת מלים חדשות כל הזמן. זה נראה בערך ככה: יושבת לה בפינת המטבח, משחקת עם סיר ומברשת שיער, פתאום מרימה ראש, שואלת איך אומרים 11 ביפנית, מקבלת תשובה וממשיכה לשחק. בעוד כמה ימים כשאמא… המשך