המסע ליפן ובחזרה

מחרתיים זה היום האחרון שלנו פה.
מחרתיים הבית הזה יהיה סופסוף מסודר (לראשונה מזה שנתיים).
כבר עכשיו יש קצת הד בסלון. רק אותו סיימנו לארוז לגמרי. חשבנו להשאיר איזה פוף אבל אבא שלי, שנחת פה עם ג’יפ גדול וריק, עם חבלים לקשירה על הגגון, עם עוזר ומוטיבציה, עם הודעה ש”אם אני אחכה לכם אז בחיים לא תספיקו” (מה שנכון…) ועם מבט מחפש בעיניים (מה עם זה? זה כבר יכול ללכת?) אמר - אז תשבו על המזרון שלכם. אמר והעמיס את הפוף.
היה לו מבט של סופת הוריקן בעיניים…. המשך

כי יש לה קול מאוד נעים. כמו רימונים.
כי היא נשמעת כמו חיקוי ממש מוצלח של צביקה פיק (מה? לא חיקוי? אה…)
כי הלחן מצויין והעיבוד משו משו.
כי פשוט חייבים להזיז את הטוסיק כששומעים את השיר (וכל תזוזה היא לטובה).
בגלל הגניבות המוזיקליות משירים מוצלחים בלבד.
בגלל שמירית שם אור גילתה כנראה את מעיין הנעורים (אחרת איך אישה בגילה יכולה לכתוב ממש כמו פרחה בת 14?)… המשך

###בוקר

אור אוכלת ארוחת בוקר עם סבתא וסבא, שמנצלים את ההזדמנות לשיעור קצר על חשיבות הויטמינים לגוף. אור אוכלת אבוקדו (ויטמין A) ועוד אבוקדו (ויטמין B) ובפה מלא אבוקדו (סידן וברזל) היא מכריזה: אני אוכלת הרבה אבוקדו, יהיו לי הרבה ויטמינים בבטן, אני אגדל ואהיה חזקה, תהיה לי בטן שמנה ויהיה לי תינוק בבטן.

לקינוח היא מנקרת בקליפת האבוקדו בצלחת, מרימה פירור ומכריזה: הנה ויטמין קטנצ’יק.

(שנספר לה על האנטי-אוקסידנטים בשוקולד?)

ערב

אור ואמא באמבטיה. אור… המשך

בסוף אין לנו מכולה. המכולה שמצאה אותי לפני כמה שבועות שינתה את דעתה.
נסעתי ליבנאל כדי לסדר לנו מקום במחסן (אחד מהם. הרבה מחסנים יש שם, וממש מעט מקום. אני חושבת שיש חוק כזה, “חוק החללים הפנויים”. זה הולך בערך ככה: ככל שיש יותר מקומות אחסון, יש פחות מקום פנוי. הנה, תסתכלו על 2 המקררים המשפחתיים והדיפ של סבתא אסתר, קשה למצוא שם מקום להלין גזר…. המשך

אור מקשקשת בעט על הלוח המחיק (להיט!)

אור כותבת 3: אבא, כתבתי שלוש! אבא: איזה יופי. כתבת שלוש. אור מוסיפה ליד 1: אבא, כתבתי אחד! אבא: כתבת אחד, ביחד זה שלושים ואחת. אור מוסיפה שני קוים ל1 והופכת אותו ל7: עכשיו זה שלושים ושבע

עוד לא הגענו, אנחנו עדיין לא מתעוררים בשדות הווסאבי, עוד אין לי חוויות של קינוחי שעועית אדומה. אז מה? זאת סיבה להתאפק?

לאחרונה היו לי כמה חוויות טובות עם בהרט. בכלל, תערובות תבלינים זה רעיון ממש מוצלח. הרי לכל אחד יש בסופו של דבר את היד שלו, עם צירוף התבלינים שנדבק אליה באופן אוטומטי.
יש את אלה שמוסיפים רוטב סויה לכל דבר, יש את מתורגלי הפלפל-פפריקה-כמון-כורכום, יש מי שנמצא ב”תקופת הג’ינג’ר שלו”, יש את המכורים לאבקת מרק ויש עוד כמה. היד הזאת היא חלק מטביעת האצבע הקולינרית של המבשל והיא אחת הסיבות להבדלים בתוצאה בין מבשלים שונים לפי אותו מתכון. היא מה שעושה את התבשיל שלו.

תערובות תבלינים זה יד של מישהו אחר, מבית אחר בארץ אחרת. זה לא תבלין אחד, זה משהו שלם. זאת הזדמנות לשים מסכה…. המשך