זה לא היה ביפן וזה היה נחמד ומוזר, לא כמו שום דבר שדמיינתי, או שיהיה. ושכחתי את הבלאנסטון שלי. הגענו לשם עם כל הילדות והכבודה וגילינו שיש לנו רק סנדלים. פדיחה.
בבוקר התעוררתי מהרעש של הגשם. ישר חשבתי על הכביסה שיש לי על החבל. ככה אני, עקרת בית למופת.
יותר נכון – מה הן יעשו ואיך נסתדר עם זה שהן ירצו להיות על הידיים שלנו.
אתמול ראיתי את נטע נשענת על דופן האדנית הגדולה עם החילבה ותולשת בריכוז ובעדינות נבט אחרי נבט. אז הנה – נטע תעשב. ומה אור תעשה? זה קל. אור תקטוף. תקטוף ותאכל.
כלום לא קורה. תקוע. עוד אין כרטיסי טיסה ואפילו לא מושג מתי ואיך כדאי לנסוע, כבר עברנו על רשימת החוות ודירגנו אותן אבל עוד לא יצרנו קשר עם אף חווה וכל הזן מגיעים עדכונים ותיקונים על חוות שנוספו למאגר. הלו! קצת התחשבות! לא טיפלנו בויזה, לא עשינו דרכון לנטע בקיצור – אין ספק שזה המסע שלנו. אם הכל כבר [...]
אוהבת להיות בבית, עם המזרון שלי והנוף הידוע. אוהבת להיות במקומות חדשים עם צבעים אחרים וריחות שאני לא מכירה. אוהבת את השיגרה, את הבורקס בבוקר שישי, את ההיכרות עם המעברים בסופר, המסלול הקבוע עד לשוקו ואיפה הקרמבואים. מתרגשת מחנויות מזון חדשות, באשר הן, בכל גודל ובכל שפה, עם חיות שאנחנו מכירים מספרי הקרטון של הבנות, פשוטות [...]
החיים הם סופרמרקט ולי יש מטרה להגיע עם עגלה כמעט ריקה לקופה.
אני כל הזמן מודדת: כמה יש, כמה צריך, מה הכרחי ומה מיותר. מה המינימום שאפשר להסתדר איתו (וכמה הוא שוקל ). ופתאום מגלה כמה עודף היה ויש לי.
למשל, היום עברתי על המון בגדי ילדים שיש לי אצל סבתא שלי (תכירו, סבתא אסתר, האישה [...]
נטע (דצמבר 2004) המכונה היפר-נטע: חובבת בוץ (לשימוש חיצוני ופנימי), אוכל (מכל סוג ורצוי הרבה), ציצי (ימין או שמאל, לא משנה), ריצה למרחקים קצרים והנפת חתולים. מתעתדת לבחון את הנימוס והאיפוק היפני בהקשרים של אוכל על הרצפה.
אור (פברואר 2003) המכונה אור-המהממת: אוהבת להתפשט, ציורי גוף (בעיקר על הגוף של אחותה, אם היא לא רצה מספיק מהר), שוקולד, אוכל [...]
