המסע ליפן ובחזרה

שוברים את העשרת, ברוורס
אור פותחת חבילת מיני-כיף-כיף עליה כתוב שיש בפנים 11 יחידות, מוציאה אחד לה ואחד לנטע
אור:אבא, הוצאתי שניים. כמה נשאר?
אבא:9
אור מרימה אחד:"ג'ו איצ'י" (11 ביפנית), מרימה את השני: "עשר", מצביעה על השקית:"תשע!"
הילדה למדה לחסר. לבד!

מילים מקוריות של נטע:
נעלים - ayay
גרביים - amay
כלב - dudu
בואי שבי אני רוצה לינוק (כי ככה אני תמיד, רוצה לינוק) - nono! תוך משיכת היד של אמא והצבעה על כורסא או על המחשב.
אמא - אין מילה כזאת. אבל אם את כבר פה אז: nono!
אור - ברשמיות: O, בחיבה: Oju

(חוץ מזה יש עוד המון מלים קצוצות ומאופרות. עשרות. וזה כזה כיף…)

משחק המפה
אור לוקחת אטלס כבישים ומדפדפת. כמו כל מפה שעוברת לידה (מאז הטיול שלנו) גם זאת מעניינת וגם בזאת היא רוצה לדעת איפה אני.
אבא מראה לה והיא מתחילה לטייל בין הדפים, עם האצבע, על הכבישים. אבא מסתכל, לא מנחה ולא נותן הוראות, רק מספר לה מה הוא רואה:
"את נוסעת בכביש מספר 2… עכשיו את על כביש מספר 1… הגעת לירושלים!"
אור מרוצה מהביקור בירושלים אבל מבקשת עכשיו לבקר את תתה-לה בעפולה.
אבא מנחה ואור נוסעת: סעי בכביש מספר 1, פני לכביש 4, עכשיו צריך לעבור דף, עכשיו פני לכביש 65 (זה רוקוּ ג'וּ גוׁ) סעי עוד… הנה הגעת!

אחרי כמה ימים אור מבקשת לצייר מפה.
היא מציירת את הבית שלנו בקיבוץ, את ה"יער" שצמוד אליו (כולל העץ הכרות שעד המפה הזאת בכלל לא שמתי לב לקיומו), את חדר האוכל, השביל שיוצא ממנו (עוברת לצד השני של הדף כי נגמר המקום לשביל), מתפתל ומסתלסל, מתעקל ו"הנה הגענו לבית של סבתא!"