המסע ליפן ובחזרה

3 תמונות זכורות לי טוב מאלבום החתונה של ההורים שלי.
בתמונה אחת נוכחים אבא שלי, אמא שלי ורבי בנימין, הרב שחיתן אותם. חוץ מלחתן אנשים רבי בנימין היה גם דוור (טוב, צריך גם להתפרנס ממשהו).
בתמונה אחרת נראית סבתא אסתר, אמא של אמא, במרפסת הבית של סבתא אהבה (סבתא של אבא) ביבנאל, עם עוגה שאפתה זה עתה. הבת שלה מתחתנת, ברור שהיא תאפה, לא?
בתמונה שלישית יש ערימה של חבר’ה על הדשא, עם כל השפמים והתסרוקות שהיו מקובלות אז בשנות השבעים, שרים בציבור.
החתונה נערכה ב”אולמי גולן” שהם אולם אחד (לשון הרבים בשם לא ברורה לי עד היום) עם רצפת שומשום, חלונות גדולים עם נוף לשדות ודשא מלפנים.

כן, עברו שלושים ומשהו שנה מאז, שער הדולר עלה, מכנסי הפדלפון נכחדו ועשו קאמבק, צביקה פיק גם והסטנדרטים השתנו.
אני מודה שמשמש ממולא על מקל מגניב יותר מחומוס תעשייתי בצלחת פלסטיק אבל עם העליה ברמת האוכל, העיצוב וכל השאר - עלה המחיר.
היום כשאת מקבלת הזמנה לחתונה את שמחה בשמחת המתחתנים ואז מחשבת כמה זה יעלה לך ואם בכלל את יכולה להרשות לעצמך גם את החתונה הזאת.

למה? למה חתונה צריכה להיות כזה אירוע כלכלי?
איך הגענו למצב שבמקום לשמוח וללכת בקלילות שלובי ידיים אל האופק צריך הזוג הצעיר לקחת משכנתא בשביל להרים הפקה שתספק את כולם ותעמוד ברף שהציבו קודמיו?

אני קוראת למרד.
אתם מתחתנים, הולכים בתלם, מסתדרים בזוגות בכניסה לתיבה? סבבה. אבל למה כמו כולם?

אלכוהול
אין חתונה בלי בר אלכוהול. תפקיד האלכוהול הוא לטשטש את האורחים ולעשות אותם שמחים.
אני לא מבינה גדולה באלכוהול והקשר העיקרי שלי לנושא הוא געגועים פאסיביים לסיידר שהוא המשקה האלכוהולי היחיד שהיתה לי מערכת יחסים טובה איתו אי פעם (אבל היא נגמרה אחרי שבועיים, כשעזבנו את נורמנדי).
מבחינתי יש 3 סוגי צרכנים של אלכוהול: אלה שלא שותים, אלה ששותים ויודעים מה הם שותים ואלה ש”ככה מדי פעם כשמזדמן” (אני אתרגם לכם: בירה כשעושים על האש).
מי שלא שותה לא שותה. מי שכן שותה - אכפת לו מהאיכות וכל השתיה הזולה שיש בבארים האלה לא מדברת אליו. מי ששותה “כשיוצא” ידפוק את הראש בחתונה עם רד-בול-וודקה או יקפיץ טקילה עם ספרייט או ישתה גולדסטאר.
שתיני האלכוהול בחתונות הם כמו שתייני מיץ העגבניות במטוסים. זה שם אז נשתה את זה.

בשביל אלה צריך להחזיק בר אלכוהול? בשביל אותם 90% שכל מה שהם רוצים זה קולה עם הרבה קרח?

אני מציעה:
* מים
* מיכל גדול עם המון בקבוקי בירה והמון קרח (לא לשכוח - הרבה פותחני בקבוקים)
* בשביל לשמור על האנשים קופצניים ושמחים - הרבה שוקולד (סוכר עושה שמייח).

מקום
אני יודעת שלא לכל אחד יש אבא עם חצר שיכולה להכיל את כל האנשים שרוצים לשמוח בשמחתכם אבל יש עדיין הרבה מקומות שהם פתוחים לכולם (נכון ליולי 2006).
אתר החתונה שלכם לא צריך להיראות כאילו סינדרלה התחתנה פה קודם (ומה לעשות, אחרי החתונה של סינדרלה73 אפילו הברבורים באגם שתחת החופה כבר נראים משומשים).

אוכל
שני תפקידים יש לאוכל (בחיים ובחתונות): לדאוג שאנשים לא יהיו רעבים ולשמח.
לגבי הראשון אין ויכוח. אנשים רעבים הם עצבניים, רוצים ללכת הביתה, חלשים, לא רוקדים. כשאתה מארח אנשים אתה צריך להאכיל אותם.
אבל לגבי השמחה - כאן כבר יש ויכוח. ויכוח גדול.
כי יש הרבה אנשים שפיצה זה אוכל חגיגי בשבילם ואחרים מתרגשים מסושי. השאלה היא אם חייבים גם את הפיצה, גם את הסושי, גם את הצלוי וגם את המטוגן בשביל לשמוח.

עכשיו ברצינות: מי חושב שזה הכרחי הקבבונים האלה? ועוד בעשר בלילה?

אני מציעה
דוכן אחד שיזרים אוכל קל ונחמד במשך כל האירוע. מי שרעב ילך, יתדלק וימשיך לפזז.
זה יכול להיות פלאפל או טורטיות בשלל מילויים או פיצות או סנדויצים טוניסאים. משהו קטן שלא צריך בשבילו צלחת. שאפשר לאכול בתנועה (אם רוצים).
וכמובן - דוכן של גלידה. ושוקולד, הרבה שוקולד.

שמלת כלה
יש ילדות שחולמות מגיל 8 על שמלת הכלה שלהן. משהו נסיכי עם תחרה וקצפת.
בסדר.
קודם כל - אני לא מכירה את אותן חולמות ואפילו אם הן נמצאות איפושהו out there - גם אני חלמתי להיות וטרינרית ותראו מה יצא (ציון 60 בביולוגיה בכיתה י’ ומעבר מיידי מביולוגיה לפיזיקה).
לא כל חלום חייב להתגשם ומותר לעדכן אותו בדרך אל האושר.
טוב, השארנו מאחור את כל אלה שעדיין חולמות על קצפות (ושיהיה להן לבריאות. אני יודעת שהשמלות האלה שוקלות כמו מאג + שרשר). נשארנו עם אלה שרוצות “משהו כפרי, פשוט, שנופל ככה ועושה לי מותן”.
עכשיו תסבירו לי מאיפה בא החוק הזה שחייבים להשקיע 2000 ש’ ומעלה בשמלה שברור שהיא חד פעמית?
הרי ברור שכל שמלה לבנה (רצוי מסוג שאת כבר מכירה, בסגנון שאת מכירה והגוף שלך אוהב) תעשה את העבודה. יש חוק שלא מגיעים לחתונה עם שמלה לבנה אלא אם כן את כלה. ברור שידעו מי את. מה הדאגה?

שיער, איפור
אני מסכימה שזה יום מיוחד והכלה צריכה להיות הכי יפה (והיא תהיה. אין כמו הילה של אושר כדי להפוך אישה ליפהפיה) אבל תסבירו לי בבקשה מה הקטע עם התסרוקת הזאת של הבקבוקים שנזרקים ככה מאחור כשמלפנים יש תלתל אלק-סורר (מה שדודי מכנה “שובב”) ש… אופס… ברח לי מהקוקו כי אני מין ילדה שובבה ופרועה שכזאת, אני ברחתי מאיזה סרטון אנימציה יפני ויש לי שוונץ שהולך איתי כל החתונה.
תגידי, כלה, זה לא מפריע לך לראות את החתן?

הנה רעיון מגניב - צמות על כל הראש כמו שראיתי לא מזמן (יפה לך, ענבל). זה משהו שמסדר את העניינים וחוסך 4 שעות של סלסולים והשפרצות בסלון כלות ביום החתונה (וגם נשאר עוד ימים רבים אחרי) .
אפשר גם סתם לחפוף ולהסתרק (מודה שאת החלק השני שכחתי בחתונה שלי. מה שמזכיר לי - לא לשכוח לארוז את הקונדישינר) ולעשות תסרוקת נחמדה שלא עושים בד”כ. אבל לא, בבקשה לא מגדלים על מגדלים שנתמכים בקילוגרמים של שפכטל-מייק אפ. את הכלה, את הולכת לרקוד ולשמוח, לא לדווח בטלויזיה מהשטח.

תשמעו, זה לא עסק הטירוף. רק עכשיו אני מבינה את זה.
בתור אחת שבחתונה שלה עצמה טיפלה רק בתפירת שמלה (אהממ חד פעמית באלפיים שקל) ומציאת DJ אני מוצאת את עצמי נחשפת עכשיו, כשאחותי הקטנה מתכננת את החתונה שלה, לסכומים המטורפים האלה.
כשאתם הולכים לחתונה, מגיעים למקום, מסתכלים מסביב ומתלבטים כמה לכתוב בצ’ק תדעו - אין, אין לכם סיכוי לכסות את ההוצאות עליכם (אלא אם כן אתם ממש לארג’ים).

כן, גלילות החזה-אווז-תאנה יהיו טעימים, המוזיקה תקפיץ, הברמן ישפריץ (יש לך מיץ עגבניות?) והחתן-כלה יחזרו הביתה לספור את הצ’קים ולחשב כמה זמן יקח להם לחזיר את החוב, בדיוק כמוך.

זאת החתונה שלכם, זה אירוע של פעם בחיים, אתם מצהירים ומתחייבים אחד כלפי השני ומול כל הקהל.
רוצים להשאיר חותם בלב האורחים?
אז במקום להשקיע את האנרגיה בהתלבטות בין סינטה לאנטרקוט, שאו עיניים אל לב הערב, הטקס ההוא בין המוקפצים בצלחת למקפצים ברחבה.
במקום לקחת טקס מן המוכן, לחמם במיקרו ולהגיש ככה, שבו, למדו את הנושא, חשבו איפה הטקס משיק לכם ואיפה אתם רוצים להוסיף את המגע שלכם.
במקום להיות סטטיסטית בטקס, במקום להיות זאת ששני הגברים מדברים עליה ולא איתה, חשבי איפה את רוצה שקולך ישמע והשמיעי אותו .

מזל טוב לענבל וטומי הזוג הנשוי החדש
ולדודי, אחותי הקטנה שתתחתן עם גלעד (בחירה מצויינת, אחותי) באלול.