אתר המנשאים הישראלי
פוג’י, זה שבעבודה על יפן שעשינו בכיתה ו’ הדבקנו תמונה שלו מצולמת בשחור לבן (שחור למטה לבן למעלה) מאינצקלופדיה אביב, ההר שמסמל יותר מכל את יפן עם שלג מקשט את החלק העליון שלו כמו איזה קינוח עם קצפת (ביפן זה בטח יהיה משעועית אדומה ומוצ’י). מכירים פוג’י? אז פה, מאחורי הסופר במרחק נגיעה.
פוג’י באפור כהה, פוג’י בכתום, פוג’י על רקע שמים תכולים ועננה קטנה ממעל, פוג’י מאחורי מסך של ערפל.
והוא יפה שזה וואו.
והבית - בית ותיק, גדול ומגובב והמחשב קשה לשימוש והחיבור - איטי.
יש הרבה מה לספר אבל זה יצטרך לחכות.
כולנו בקור, כולנו בטוב.
Welcome back to Japan. לפי תיאורי קוראה - נשמע שהיה שווה להישאר שם עוד קצת, לא? שתהיה לכם קליטה קלה ונעימה. שירה
מה? חזרתם ליפן? למה? היום השקתי רשמית את האתר שלי ואני כולי נרגשת מהפידבקים. רוצה להודות גם לכם, על התמיכה מרחוקרוב. יובל, הלינקים ששלחת עזרו לנו מאוד.
אמונה עממית יפנית גורסת שמי שראה את הר פוג’י בעזבו את יפן ישוב אליה ביום מן הימים (אני שמה את מבטחי באמונה הזאת, אין לי שום דבר אחר להסתמך עליו בתקוותי לשוב ליפן). לא יודעת מה האמונה הזאת אומרת על מי שרואה את הר פוג’י מהחלון כל יום. איזה כיף לכם. קוראת בשקיקה כל פוסט ופוסט וחושבת שאתם מקסימים.
מוצ’י זוכרת שסיפרתי לך על החטיפים המתוקים המסתוריים שניר הביא? אז זה זה. עכשיו אני רוצה להבין איך מכינים כזה. זה נורא טעים. מוצ’י (אני מוותרת על השעועית, למרות שאתמול חשבתי עליכם בראותי אזוקי אדומה בתבליני הכפר)
שרית:
יש אבקת אינסטנט מוצ’י. תבדקי אם אפשר להשיג אותה בארץ בחנויות לאוכל אסיאתי, או שתשאלי את בועז צאירי אם הוא יודע. אם תעלי חרס - אנסה להביא לך מפה.
לגבי האנקו - אל תוותרי כ”כ מהר - זה ממש פשוט: משרים שעועית אזוקי במים למשך לילה כמקובל.
מבשלים את השעועית יחד עם צימוקים, תמרים, מים ומיץ תפוחים (אפשר בסיר לחץ). בסופו של בישול הכל צריך להיות רך והמים צריכים להגמר.
מועכים.
טועמים. נכון לא מספיק מתוק? בגלל שזה מתכון של מיומי-סן והיא טבעונית. את יכולה להוסיף סוכר - או לחפש מתכון אחר ברשת - זה בטח לא מסובך.
בהצלחה!
אבקת מוצ’י אינסטנט! מיד אני מתקשרת לאימו. תגידי למיומי סן, שאפשר להמתיק את זה בדבש חרובים או בסילאן.
לצערי אני לא בודק כל יום את הבלוג ומה חודש בו, וכך אני פתאום קורא בבוקר אחד מה שנכתב בחודש וחצי, ואני אגיב כאן על כל מה שיש לי להגיד. לגבי הצוללות - בקורס שעשיתי במכללה (פזיולוגיה של צלילה) עשתה מישהי עבודה על נשים שצוללות בצלילה חופשית איפשהו במזרח הרחוק, שנקראו אמה-דיוורס (Amma divers). היה שם הסבר ארוך למה הן ולא הגברים, מה היתרונות הפיזיולוגיים שלהן בצלילה וכו’. אני לא יודע כמה הנשים שם בקוריאה מצליחות לרדת לעומק, אבל האמה דיוורס ירדו לפחות 40 מטר, שזה מכובד ביותר. שוק הדגים: לא חוכמה להשוות שוק דגים של מדינות ים קלאסיות עם תרבות דיג מפותחת וכו’ עם שוק הדגים של טבריה (למען האמת לא חוכמה להשוות שום דבר עם המקבילה הטבריינית שלו, למעט גסות רוח וגועל נפש שבזה טבריה השיגה כמה שיאים עולמיים), שיש לה את הכנרת המתדלדלת כמקור הדגים. אמנם עם העושר של המזרח הרחוק קצת קשה להתחרות אבל הייתי בשוק בעכו ושם דוכני הדגים היו גם כן דבר צבעוני עם מגוון לא מועט של דגים (ואם אומר את זה ביולוג ימי אז אולי זה נכון…) ושאר פירות-ים. ואחרון - עניין מיץ הענבים. אמנם בענייני מיץ ענבים אין לנו בארץ הישגים נכבדים מידי (תירוש של פסח אולי?…), ועוד זכור לי כטראומה קלה את מיץ הענבים המוגז שאבא הביא לי לבי”ח פוריה לפני כמה שנים, אבל בענבים אמיתיים יש לנו סיבה לנפח את החזה, וזה גם המקום להזכיר שבקיץ הקרוב הטרסה שמעל הצריף ביבנאל תניב כמה סוגים של ענבים, לכל אורך הקיץ - לבנים ושחורים, עם ובלי גרעינים, ושווה יהיה לנסות למכר את הילדות שלכם למשהו טבעי (ואורגני!) במקום למיץ ענבים בפחית שסגולותיו הבריאותיות הן, איך ננסח זאת בעדינות, לא משהו שרופאים ימליצו עליו. שאו ברכה! כפיר