המסע ליפן ובחזרה

כי להשגיח עליה זה כמו ללכת לחדר כושר.
להיות איתה ברכבת זה כמו לעשות ספינינג. להגיע בהליכה ממקום למקום זה כמו הרמת משקולות ולנסוע יחד באוטובוס או במטוס זה כמו לחבק שור (מה!?! בחדרכושר שלכם אין פינת חיבוק שור?).
אתמול עברנו מטוקונושימה לOITA ובדרך זכיתי לעשות 3 שעות של ספינינג ושעתיים חיבוק שור. היה מעולה. חצי מרתון.

קודם היה קצת שקט אז מייד נבהלתי וספרתי עד שתיים. אחת (חובבת האמבטיות והחפצים השבירים) היתה חסרה.
שמעתי קולות צוהלים מאחורי דלתות סגורות. בחדר האמבטיה היו נטע ויודהלה (במקור YUTA אבל הוא כזה שבנגול חמודול), שלקח להם רק חצי יום לגלות שיחד הם יכולים להזיק הרבה יותר מאשר כבודדים, עומדים מול האמבטיה המתמלאת במים חמים חמים, מקשקשים “מיםמיםמיםמיםמים” וטובלים אצבעות.
זה היה כזה מתוק שאי אפשר היה שלא להתעלף או לצלם, מה שיבוא קודם.
אז נאנחתי, התמוגגתי ושמרתי עליהם מרחוק שלא יחליטו פתאום להוציא את הפקק בשיניים או משהו. בסוף לא יכולתי להתאפק וניגשתי לקפל לה שרוולים.
אמא!!!
ציצי!!!
<תזכורת לעצמי - בפעם הבאה להתאפק, כפרה השרוולים, שירטבו.>

בפעם הקודמת שעברנו בשדה התעופה של טוקונושימה לא ראינו בעיניים כי זה היה בסוף יום ספורט ארוך (עדר שוורים רדף אחרינו. אגב, טוקונושימה מפורסמת במלחמות השוורים שלה - שור מול שור. בחיי) אבל הפעם זאת היתה תחילת המסע אז הצלחנו להסתכל מסביב.
ולהתפקע מצחוק.

כי טוקונושימה זה אי קטן (בהזדמנות אני אספר עליו ועל החודש שלנו שם) ומגיעות אליו שתי טיסות ביום.
לכן הטרמינל שלו הוא בגודל של התחנה המרכזית בעפולה (ועדיין הרבה יותר גדול ומפואר משדה התעופה הבינלאומי באדיס אבבה, מציין יובל) וחניון המטוסים שלו… טוב, כמה מקום צריך בשביל לחנות מטוס אחד, בלי נגרר.
מעניין מה אומרות הדיילות בסוף הטיסה. אולי - תודה שטסתם איתנו, אנחנו מודעים לזה שיש לכם אפשרויות אחרות לצאת מהאי ומודים לכם שבחרתם בנו ולא בשחיה.

אחרי טיסה קצרצרה (חצי מהזמן היא ישנה וב20 הדק’ הנותרות היא בלעה את ארוחת הצהרים שהבאנו למקרה שרעב-המראות יתקוף אותנו והשאירה כתובת “נטע היתה כאן” בצורת אורז דביק שלא יורד גם עם טינר) נחתנו בקגושימה (אני יודעת שזה דומה אבל זה לא אותו השם. ההוא היה טוקונושימה שהוא אי ששייך למחוז קגושימה. לא משנה, עזבו).

מצאנו את התחנה, קנינו כרטיסים, עכשיו רק חסר האוטובוס. יש לנו רבע שעה להרוג.
ואיך הורגים רבע שעה בשדה תעופה?
בקניות של מזכרות? לא!
בבהייה במסוע של המזוודות? לא!
בהתבוננות במטוסים ממריאים דרך דמעה שקופה? לא ולא!

ככה:

המים חמים, השירות חינם ורק אנחנו לא היינו מצוידים במגבת כדי להתנגב אחרי (לא תתפוס יפני בלי מגבת אחת קטנה לפחות. כולם קראו, כנראה, את דוגלס אדאמס).

למי יש נסיון עם מכונת לחם?
לי אין. ועכשיו היה לי בלינד דייט עם אחת דוברת יפנית. מקווה שיצליח. יש לי מחר ארוחת בוקר ישראלית להכין (מה יש להם מאוכל ישראלי? ומה זה בכלל אוכל ישראלי?).
עכשיו אני אלך לבלות את הלילה בדאגה לחלה שלי.
מחר תקבלו דיווח על התוצאות.
יש פה אינטרנט. חזרתי