יום שישי, 31 מרץ, 2006, 12:51
מתי
כשכולכם תהיו מעולפים מאוברדוז של קניידלך וגפילטע (או בקצרה – אוכל אפור עגול),
על השולחן תהיה כוס מיותמת שמחכה עדין לאליהו,
בחדר ליד יחלום ילד על מתנת אפיקומן
ובחוץ כבר יעלה השחר ליום חדש שכולוהו מהצהה,
אנחנו נאנח בהתנשאות כשעמישראל ימחא כפיים לטייס האמיץ בטיסת בריטיש מלונדון לתלאביב.
עד כאן.
9 תגובות
א י ז ההההה כ י ף שאתם חוזרים!!!!!
טוב, אבל תמשיכי לכתוב?
אבל תמשיכי לכטוב, תוב?
טוב אבל תמשיכי לכ, תוב?
מה? כבר עברה חצי שנה? מהר!! (ככה זה כשנהנים..)
מקווה שהבית הבא שלכם מחכה לכם ממש כאן קרוב, ושתהיה טיסה נעימה, ושתיתני לעולם לקרוא את הפרקים הסודיים של המסע שלך, כי את כותבת אמיתית.
בעצם, נשאר לך שבוע וחצי לדווח מהשטח היפני. אז אני עוד לא נפרדת מהבלוג שלך.
תודה על המחמאות. אל דאגה, אני לא אפסיק לכתוב דווקא כשיחזרו לי המקלדות שמדברות עברית (חוצמזה – המסע לא נגמר, הוא רק עובר למקום אחר).
אולי אפילו מתחיל, המסע לאפור העגול ולאוויר הישראלי, מבושם בריח מצה-ברייד או בריח של מייבש כביסה מתקתק… נעמה, שתיהיה לכם טיסה נעימה, קצרה, בטוחה הביתה. ובשבוע וקצת שנשאר עד אז- תכתבי עוד, טוב? וגם אח"כ.
אויש, חבל…
באמת כבר התגעגעתי…
בנשימה עצורה. שמחה לשמוע. נסיעה טובה.