המסע ליפן ובחזרה

זה היה יום נפלא שהתחיל עם מפגש ילדים היסטורי (בגורן יסדתי את “מפגשי חינוך ביתי ביבנאל”. הגליל התחתון כמרקחה) והמשיך עם מה שנראה כמו טיול הרפתקאות -
יוצאים מהבית (לבושים, עם כובע ובקבוק מים קרים), הולכים לכיוון מרכז המושבה מתוך כוונה לגלות אם הספריה פתוחה ואם הספרנית לא מכשפה ובדרך מגלים דברים מופלאים,
כמו זה שהספריה בעצם סגורה ביום שלישי, או מישהו שאנחנו מכירים או זה שנטע רוצה על הידיים ואי אפשר ממש להתקדם אז חוזרים. כאלה.
הכל היה מאוד חגיגי.
אבא ישב עם הראש בתוך המסך, עבד.
נטע תרגלה את שתי המילים החדשות החביבות עליה: “מותר” ו”עבודה”.
אור חבשה כובע.
נטע לבשה שמלה.
אמא דיברה ודיברה על זה שעוד מעט נצא לטיול.
כולם התרגשו מאוד.

ואז יצאנו רגע החוצה לראות מה שלום הבחוץ
הוא היה שמח וחצי סתווי (כל היום עננים באו והלכו)
ערימת משטחי עץ בפינת החצר הזכירה לנו.
“איפה המסמרים שמצאת?”

7 משטחים רעועים זה בדיוק מה שצריך בשביל קומפוסטר-3-תאים. 7 משטחים וכמה מסמרים.
א-לו-אים. מה זה המסמרים האלה? מסמרים רבע צול.
ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל המשטחים מחו.
השארתי את אור ונטע להחזיק ורצתי להביא ברגים.
זאת דבע-יות במידה לא פחותה, לחבר עם ברגים ככה ביד אבל, נו, אם אני אחכה שתהיה לי מברגה נטענת או מסמרים קצת יותר רזים - לא יהיה לי קומפוסטר בקרוב.

בינתיים הבנות התמסרו למשחק “וודסטוק”. משחק מגניב ומומלץ.
זה הולך ככה: לוקחים צינור, פותחים את המים, הולכים למקום עם אדמה חשופה (בחצר שלנו זה מאוד קל. יש מזה בשפע), משפריצים לכל עבר, נהיה בוץ, מפלצ’פלצ’ים בבוץ, ממשיכים להשפריץ, נהיה עוד יותר בוץ, משפריצים על האחות בעיניים, היא בוכה, נהיה עוד יותר בוץ, היא באה לאמא שתנחם אותה ותרים אותה, אמא מזדעזעת מכמות הבוץ על הילדה, לוקחת אותה לשטיפה, נהיה עוד יותר בוץ וכו’.
נסו ותהנו.

10 ברגים ו5 יבלות אחר כך - היה לנו קומפוסטר לתפארת (במונחים צ’יקמוקיים).
עכשיו מה נשים בו? הרי הכל התחיל מ… אבל איך?
מדדנו את הדלי, מדדנו את הלייסטים שזרוקים מתחת לבית, ניסרו במסורית, דפקנו בפטיש (מה זה המסמרים האלה?!), התיאשנו מהמסמרים שקורעים את הלייסטים, הברגנו ברגים, זכינו בעוד כמה יבלות ושעתיים אחר כך היה לנו מין שרפרף שיכול לתת פייט טוב לקומפוסטר בתחרות “הרהיט העלוב”.

כך או כך, היום יש לנו בבית שני דליים, באחד יש עלים יבשים והשני יושב תחת הסו-קולד-שרפרף. אתמול בצהרים התקיימה הורדת המיים האחרונה שלי והבוקר הפקדתי לראשונה בדלי הפקדה מוצקה.
איזו התרגשות.

כן כן, הקקי שלנו גר איתנו, יש לו חדרון שפעם קראו לו מטבח אבל היום יש בו מכונת כביסה ושני דליים. לא, זה לא מסוכן, כל עוד נטע לא לוקחת את הדלי לטיול.
כן, זה יהפוך לקומפסוט, בעזרת השם והבקטריות והשלשולים. לא, זה לא מסריח, בחיי שזה לא מסריח, בואו תריחו בעצמכם.
מה? מה קרה? לאן אתם הולכים?

ובהזדמנות זאת - אם למישהו יש בבית קרש של שירותים שנשאר לו מיותר מהימים בהם החליף ל”קרש מעצבים” - אני אשמח לתת לו בית חם. בינתיים ננעצות לי בטוסיק חתיכות מהלייסט…

ומי ששאל על החתונה ולמה אני לא מדווחת - זה פשוט היה גדול מדי בשביל לתאר. היה נפלא ומצויין (פעמיים) ואולי יום אחד אני אמצא את המילים בשביל לכתוב על זה.
בינתיים קחו תמונה