אתר המנשאים הישראלי
עדכוני המהממות, לסבתות, דודים ומכורים בלבד.
למי שלא זוכה לראות את הפלא אבל רוצה להישאר בעניינים.
אור בת שלוש ושבוע, השיער שלה ארוך, מתחיל דבש, נגמר זהב ולרב מלא רסטות.
אוכלת אוכל יפני עם מקלות, עם רעש, עם הרבה הנאה.
לומדת מלים חדשות כל הזמן. זה נראה בערך ככה: יושבת לה בפינת המטבח, משחקת עם סיר ומברשת שיער, פתאום מרימה ראש, שואלת איך אומרים 11 ביפנית, מקבלת תשובה וממשיכה לשחק. בעוד כמה ימים כשאמא תרצה לדעת איך אומרים 11 אור תספר לה.
נטע בת שנה וחודשיים. שיער צהוב קצר, לא דומה לאף אחד פרט לעצמה.
לומדת שפה שניה. חוץ מג’יבריש (שליטה מושלמת) היא מכניסה לשימוש מילה חדשה בעברית מדי יום.
אחרי אבא, אמא, המהמ (אוכל), מים, תודה, אור ופופיק (מלים ישנות), היא למדה להגיד גם: דוזו (”בבקשה” ביפנית), די!! (שימושי מאוד) ציצי (אפילו עוד יותר שימושי, אם כי עד עכשיו הסתדרה יפה בלי), נונו (לינוק), בואי, בטן. וכשאור יושבת בשירותים נטע מכריזה - “פיפי!”
שרה שירים, עושה אלף פרצופים, אוכלת עם הידיים והגבות מה שמתאים לה היום (כל יום משהו אחר. היא יודעת הכי טוב מה היא צריכה), מחבקת מנשקת צוחקת והכי הרבה יונקת. יודעת להעביר בקלות מים מכלי א’ (אמבטיה) לכלי ב’ (קערה) בעזרת כלי ג’ (מצקת) אבל הכי אוהבת לברוח לאמא ולטבול שרוולים באמבטיה בדיוק כשגמרו להלביש אותה.
כל כמה דקות קורה משהו שמשאיר אותנו פעורי פה או לכל הפחות מחויכים לרוחב. מדהימות שתי אלה.
הנה כמה אירועים שזכרנו לתעד (אבל זאת ממש טיפה במרק מיסו).
מודעות סביבתית
אור, עם מנג’ט של עוגה ביד, מבקשת לדעת לאיזה איפה לזרוק.
אמא מראה לה את הפח “של הדברים ששורפים”.
אור פותחת את הפח לזרוק, מסתכלת פנימה ואומרת בזעזוע: “אמא! מישהו זרק פה פלסטיק!”
כבר איצ’י
אור יודעת לקרוא שעון מחוגים (רק שעות, בלי דקות).
ולא רק בעברית.
יש גם כלבים כאלה
כשנטע רוצה ללכת לטייל היא הולכת לארון הנעליים, מוצאת בין 50 הזוגות שיש שם את הנעליים שלה, לוקחת אותם ביד ויוצאת יחפה.
ויש גם עזים
אור יודעת לנעול נעליים לבד. היא מתכוננת ליציאה לטיול: על הרגליים נועלת “נעלי חוץ” (פעם קראו להן “נעלי בית” אבל בבית לא נועלים נעליים) ועל הרגליים האחרות (מה שהיה פעם ידיים) היא נועלת מגפיים.
נעמדת בחוץ על ארבע: “היאגי שלכם מוכנה לטיול!”
(יאגי - עז ביפנית).
אם כבר מדברים על נעליים
כשנטע מקבלת מכה היא מושיטה יד לקבל נשיקה ואחרי שמקבלת היא נרגעת.
(לא משנה איפה היתה המכה).
יומולדת
אבא, כמה ימים אחרי היומולדת של אור, שר לעצמו: “היום יום הולדת, היום יום הולדת לאור”
אור מזדעקת - “לא אבא, כבר אכלו את כל היומולדת…”
איך עושה צ’יפס?
אור אוכלת חטיף צ’יפסים מאורכים ואומרת:
- “אתה שומע שהוא שר לי בפה?”
- “איך הוא שר?”
- “נקנר נקנר… אתה שומע?”
מממממים
אור, אחרי שקיבלה הסבר על הידית של השירותים, והכיוון של הקקי והפיפי, יושבת, עושה קקי ואז רצה להוריד. אבל מזיזה לכיוון של הפיפי
“אור, זה הכיוון של הפיפי ועשית קקי”
“אבל עשיתי גם פיפי!”
No comments yet.