המסע ליפן ובחזרה

שיחה בין נטע לאמא:
-אמא, כואב לי הלב
-רוצה נשיקה? הנה
-לא! הלב שלי פה! (ומצביעה על שריטה מדממת בברך)

אור שותה מים מבקבוק, מגלה את הספירלה של הפייה ושואלת למה זה ככה.
אבא מראה לה את הספירלה המתאימה בפקק, מסביר לה שזה בשביל לסגור ולפתוח ומביא 2 ברגים ארוכים כדי להדגים את העיקרון.

עוזבים את זה.

כמה דקות אחר כך:
“אבא, יש פה בורג בתוך המים שצריך להוציא”
“אז תוציאי”

ממשיכים לאכול.
כמה דק’ אחר כך:

“אני צריכה את הדבר הזה ששמים בכוס או בצנצנת שהמים עוברים דרכו”
“קשית?”
“לא”
“פקק כזה שאפשר לפתוח?”
“לא”
“אנחנו לא יודעים למה את מתכוונת”

ממשיכים לאכול. אור נעלמת.
אחרי רגע חוזרת עם מסננת ענקית:
“כזה”

מביאה קערה גדולה, שופכת את המים מהבקבוק למסננת ומצילה את הבורג הרטוב.

אור: “נטע, אני רוצה להזכיר לך, אפפעם אפפעם אפפעם, אל תשכחי לעשות מה שאת רוצה!”

אור: “5 ועוד 5 הם 10 אז 6+6 הם 11 ו 7+7 הם 12″

עוד שיחה בין נטע לאמא:
-אני אמא
- אמא של מי?
-שלך
-טוב, אז אני רוצה נונו
-הנה. 1..2..3. זהו
-תודה
-צד שני. 1..2..3. זהו.
-תודה.
-עכשיו אני
(מה גרם לי לחשוב שאקבל את הנונו הזה בחינם? מה?)