אתר המנשאים הישראלי
-אמא, מה זה לשבח? את יכולה לשבח לי?
-אני יכולה לשבח אותך. מאיפה הבאת את זה? מ”מעוז צור”? (לא יאמן. כמעט טו בשבט והחנוכה הזה עדיין רודף אותנו…)
-אז תשבחי אותי (מתישבת על הברכיים שלי בחיוך מרוצה ואני אומרת שבחה בפניה בעונג)
-תשבחי אותי עוד (מוסיפה ומשבחת. לא קשה לשבח קסם כזה)
-מה זה “ישועתי”?
-המממ… השיר הזה זה… זה על מישהו שבא והושיע אותם, עזר להם, הציל אותם, והם משבחים אותו
-חנה הצילה אותם!
-חנה? (מאיפה היא הביאה את חנה?)
-חנה. “לחנה אה לשבח”…
כשהיא לא שרה שירי חנוכה, אור חוקרת אותיות ומילים. מלקטת קטעים כתובים, מאתרת אותיות שהיא מכירה בתוך מלים על חלקי פאזל, לוחות של לוטו וספרים מכל סוג. אח”כ היא מחברת אותן וכותבת מלים חדשות (בכתב ראי).
נטע, עושה כל מה שאחותה עושה רק עם קצת פחות גובה ועם למ”ד ממש מצחיקה:
(מחזיקה חלקים של משחק הרכבה של אותיות וציורים)
“שעון” מתחיל ביו”ד! “בובה” מתחיל באל”ף!”
וכשהיא לא מבקשת שאראה לה על המקלדת אם “פה זה אל”ף?” “פה זה חי”ת?” היא מחפשת אותנו במפה ומאתרת את עפולה במקומות שונים ברחבי הארץ.
אבל הכי מצחיק זה כשהיא מתבלבלת בחיקוי, מסתכלת על דף כתוב שתלוי על הקיר, מצביעה עליו ושואלת: “איפה אנחנו?”
עוד נטע:
במיטה, לפני השינה, אבא ונטע:
-איזה שיר את רוצה?
-דונה
-טוב, “ברוך אתה אדו..
-ני
-אלוהינו מלך העו..
-לם
-שעשה ניסים לאבו..
-דה!
-מחר דודי תבוא. כמה נשיקות דודי תיתן לך?
-המון!
-וכמה את תתני לה?
-חמש
אחרון ודי.
נטע רואה בספר תמונה של פח אשפה עם חתול מציץ ממנו:
“למה זורקים חתול?”
ודובדבן לקינוח:
כמה קסם יופי של נסיכות יש לך
הן מהממות
במיוחד אהבתי את “למה זורקים חתול”
זכיתם בשתי מופלאות
מאחלת לכם אושר רב
איזה חמודות… מחוננות.