המסע ליפן והלאה

כל הלילה דמיינתי את השעון מצלצל. אמרתי לעצמי – הנה הוא מצלצל לי בראש ותיכף יצטרף זה שבפינה.
ולא הצטרף.
עד שהתעורר השעון והפתיע אותי.
אני חושבת שאין בנמצא קללות מתאימות לרגע הזה.

שנים, שנים שהתעוררתי בשעות המוזרות האלה, כשעוד שחור או קצת כחול.
מתרגלים. נגיד…
אבל עכשיו אני לא רגילה. הבטן שלי הפוכה, הגב שלי שבור הילדות שלי מתוקות חמימות וריחניות שוכבות בתנוחות תואמות משני הצדדים של אבא שלהן. במי אני זכיתי היום? באור. אני לא צריכה להסתכל בשביל לדעת (באמצע הלילה מיששתי כדי לדעת מי לידי. קשה לזהות באפיפות הזאת) אבל לפעמים יש הפתעות. לנטע יש דרכי קיצור כדי להגיע לseveneleven שלה.

למה אני ערה? למה לא לקום בשמונה כמו בןאדם?
אה, זה בגלל אתמול. הייתי כלכךכלכךכלכך עייפה שבקושי גררתי את עצמי למיטה ולא נרדמתי באמצע ארוחת ערב. איזו הישפכות מפוארת. כמה תוכניות היו לי ואיך קברתי את כולן בתוך מצעי הפלנל המאממים שלי.
יש לי היום יריד ראשון. אני הולכת למכור פוקאצ'ות.
אני עוד לא ממש מאורגנת, חסרים לי כמה דברים חיוניים (כמו שם או שקיות נייר) אבל החלטתי שאם אני אחכה שהכל יהיה גמור ומוכן אז בחיים אני לא אתחיל, תמיד יהיה תירוץ (כמו גינת הירק שלנו. מרוב שאנחנו רוצים שיהיה מדוגם אנחנו עלולים לפספס את החורף. אז אתמול פשוט זרעתי. את הגינה המושלמת נשמור לקיץ). קבלות כבר יש, כל השאר זניח ( ).

התעוררתי לתוך מחשבה על זה שאני הולכת למכור ב300 ש'. התבאסתי.
לא יודעת כמה רווח זה יוצא אחרי ניכוי הוצאות אבל ממש לא מספיק בשביל יום עבודה.

התחלתי עם הבצק כדי לאפשר לחוש הטעם והשגרירים שלו בזיכרון להתעורר. בצק זה עם מתכון, לא סיפור.
התלבטתי כמה בצק להכין כשמצד אחד אני יודעת שהעלות לא גבוהה ומצד שני אני יודעת שאתבאס אם אחזור עם 5 קילו בצק.
תוך כדי שאני מתלבטת ניסיתי למחוק את ה300 מקודם ולכתוב במקומו 1000. הם עדיין נלחמים (יש לי את כל הדרך בשביל להריץ תסריטים נחמדים ולהביא אלי את כל האנשים הטובים שרוצים לאכול פוקאצ'ה בריאה).

נזכרתי בשעות הראשונות בכל בוקר בעבודה. השעות האלה שהגוף עוד קפוא והכל עובד על אוטומוט והרדיו צועק צועק והאנשים שותקים שותקים.
לזה אני מתגעגעת?
נראה לי שלא.

הכל כבר קצוץ, מאודה, מבושל, מטוגן, מוקפץ, ומצונן.
הבצק חייכני ושחום (הלכתי על 40% קמח מלא הפעם. נראה איך זה יתקבל) מחכה בדליים. יצא לי בצק משו משו.
עכשיו רק נשאר לי להכין שלטים (אני אוהבת לצייר בגואש), להכניס הכל לאוטו ולנסוע.

זאת טבילת האש שלי ורועדות לי הביציות.