המסע ליפן ובחזרה

עוד יום של ביקורי יצרניות.
עוד יום של פרידה מהילדות וכאב לב של עזיבה רק שהפעם זרחה לי השמש.
הרדיו מנגן לי “יודה יודה יא יודה” - מהשירים השמחים בתולדות הזמר העברי, הטיפות רוקדות לי על החלון, משחקות “הנחאאאאש בא!” עם המגבים, השמים בגוונים החביבים עלי ורק השעון לא עומד בציפיות (או שזאת אני שמאחרת?).

הרופא, מנומס ומרוחק מתעקש שיש שם הבהוב, אני לא רואה אבל מאמינה לו. זה המקצוע שלו (והוא לא חייב להיות נחמד או לנדב מידע. בשביל זה יש רופאים אחרים ותיכף אני אמצא אחד כזה שימשיך איתי הלאה. אני חושב שיש לנו נכשל ראשון באודישן!).

לעינת יש סלינג מצ’וכלל שהלוואי שהיתה לידי ילדה בשביל לבדוק אותו במקום. לוקחת.
אני יודעת מה יהיה לי בבית, יהיה אטרף. נטע משוגעת על מנשאים וההצפה הזאת של מנשאים חדשים בימים האחרונים דומה להטבעה בגיגית שוקולד.
(לא אחת אני חושבת שההחלטה להתחיל להפיץ מנשאים שקולה להגשמת חלום הילדות האולטימטיבי - להיות בעל חנות ממתקים).

כשאני יוצאת מהבית של עינת אני נזכרת של אכלתי ארוחת צהרים ו… הופ! הנה הגיע הרעב.
החושים שלי חדים יותר ובעקבותיהם הרצונות ממוקדים.
תפוח ירוק חמוץ, זה מה שהבטן שלי מבקשת (יופי בטן. התקדמנו מאז ימי ה”2 טעמי, בעצם 3″).
מתחילה לצאת ממבוך הכרכור כשפתאום הבטן הומה בגעגוע אחר. רונית.
אני בלי ילדות, לא סיפור. רק נגיד שלום, נשקיט את הגעגוע, לא נתעכב לתה, מקסימום לתפוח.
אבל אין רונית. לא נורא, גם להגיד שלום לבית ריק זה משהו.

בדרך לסבב ביקורים חפוז בצד השני של פרדס חנה אני קוטפת נספק של תפוחים חמוצים ירוקים אורגניים מהדוכן. אין, אין כמו סיפוק צרכים מיידי.

בדרך לגבעת עדה קופץ עלי החשק הבא ואותו, אני יודעת, אף אחד לא ימלא.
מי יתן לי לחמית עם אבוקדו?

אחרי שעה וחצי עם שירלי-לופי (תמיד אחרי שיחה איתה אני מרגישה קצת יותר חכמה. יש עליה) אני מתחילה את הדרך חזרה עם תשוקה חזקה לפחמימות עם רוטב וגבינה מעל. aka - פיצה.
אני באמת לא יודעת מי מבקש את זה, הבטן או החיך, אבל אני מחליטה להיענות לבקשה.
בינתיים, עד שמחממים לי, אני תוהה אם לאחד מהבנים של עינת קוראים יהלי ועונה לעצמי שבטח לא. גם לשירלי אין. נו טוב, כאן זה הצפון, כללים אחרים.

בוואדי ערה הבטן כבר צועקת: “זה בכלל לא היה רעיון שלי. איי איי איי”.

כבר אחרי חצות ובמטבח יש שתיים רעבות שיודעות בדיוק מה הן רוצות. אבו-קוקו. יש שניים רכים.
עם לחמית מתחת ומלח גס מעל אנחנו שולחות חיוכים ירוקי שיניים אחת אל השניה. יאללה, בואי נסגור פה ונלך להתנשק במיטה.