המסע ליפן ובחזרה

פעם היו כאן נשים חזקות. הן היו יורדות לים בלי מיכלי חמצן, נשארות תחת המים דקות ארוכות ובידיהן החשופות היו תופסות כרישים.
אז איפה איפה הן הנשים ההן. איפה.

בחוף של ג’ג’ו בימים ב-ו בין 11-13.

…אנחנו יושבים לנו על חוף קצת סלעי קצת חולי, הילדות מסתובבות להן חצי ערומות, אוספות צדפים וקונכיות.
לא רחוק מאיתנו חבורת נשים חסונות סביב מדורה. נכנסות ויוצאות מהמים.
ראש יורד, סנפירים מתרוממים, אישה נעלמת. אחרי כמה דקות יוצאת חבוקה בחיבוק של 10ידיים עם תמנון עצום וכמה דגיגונים לכודים בסבך שערה…

להתעורר. להסתכל טוב טוב על הדרך. לתת בה סימנים.
כאן יורדים מהאוטובוס, כאן עולים וכאאאאאאאאאן (יהיה לנו הרבה ללכת) הנמל.
תודה על ההסעה, להתראות.

על גדר בטון שמעבר לה סלעים מלאכותיים ותהום משמעותית יושבים עם פילון וקפצון. איפה אמרתם שהצוללות נמצאות?
במים כנראה.
איפה
איפה
איפה
הנה ראש שחור וסל לבן צף. הנה הם זזים. עכשיו היא נעלמת במים. עכשיו היא הופיעה.

הראש והסל שוחים להם, מתקרבים אלינו, ממשיכים, מתרחקים.
זהו. אין יותר מה לראות.
הו, הנה עוד ראש וסל.
יאללה, בואו נלך מפה. נמצא משהו לאכול.

לבד בעיר זרה, לא מדברים את השפה, לא יכולים לקרוא את השלטים.
כל הדרך זרקתי אפונים. עכשיו אני מלקטת אותם.
הנה הנמל, נמל, נמללללל, הנה הספינה הגדולה באמצע הכביש, הנה הגשרים, עוד שני גשרים התחנה שלנו. אני מקווה.
צריך לרדת מהרחוב הראשי אל הסמטאות בצדדים כדי להשיג אוכל. איך אוכלים עם שתי ילדות ישנות על גבינו?
פונים.
אחורה, ימינה ואז זה משמאל. פונים שוב.
אחורה, שמאלה, ימינה ואז זה משמאל.
לא לפנות יותר, אני אתבלבל. הנה מסעדה.

איך אוכלים עם שתי ילדות ישנות שאלתי? מה הבעיה אם הרצפה מחוממת ויש המון כריות?

אנחנו מקבלים תפריט ובוחרים שתי מנות מהטור השמאלי (זה הראשונות, לא?) ואחת מהימני (נראה לי שעיקרית אחת תספיק).

השולחן מתמלא בהמון אוכל.
מסתבר שהטור השמאלי זה הטור של “הדברים הנוזליים שבאים בקערות עצומות” והטור הימני זה “הדברים שצולים על הפלטה שבמרכז”. חוץ מהם יש כלמיני קעריות של ירקות טריים וכבושים והמוני רטבים אדומים חריפים.

אוכל קוריאני ואוכל יפני. דומה.
את שניהם אוכלים עם מקלות על גבי שולחנות נמוכים.
זהו. בזה נגמר הדמיון.
אפילו המקלות לא אותם מקלות (היפנים מעץ והקוריאנים ממתכת).
המטבח הקוריאני מסעיר. האוכל הקוריאני חם. הקערות גדולות, החום חזק, המרקמים מגוונים ויש משחק על השולחן.

קצת מהמרק הקר עם האטריות, עוד קצת מהאדום החם עם פירות הים, רצועת בשר מהגריל במרכז טבולה ברוטב שומשום, צנון כבוש וכרוב טרי.
האוכל רוקד לי בפה, הילדות שלי ישנות בלי תזוזה למרגלותי ובטלויזיה שעשועון צהרים רעשני.

כבר לא נראה לי כלכך נורא אם הלכנו לאיבוד.