אתר המנשאים הישראלי
החיים הם סופרמרקט ולי יש מטרה להגיע עם עגלה כמעט ריקה לקופה.
אני כל הזמן מודדת: כמה יש, כמה צריך, מה הכרחי ומה מיותר. מה המינימום שאפשר להסתדר איתו (וכמה הוא שוקל 
).
ופתאום מגלה כמה עודף היה ויש לי.
למשל, היום עברתי על המון בגדי ילדים שיש לי אצל סבתא שלי (תכירו, סבתא אסתר, האישה והארונות). ניפיתי כמו שלא ניפיתי בחיים. שקים עצומים עם הכתובת “למסירה” ועוד כמה שקיות רזות שחזרו לארון עם שמלות קיץ (לקיץ הבא, בכל אורך בו הוא ימצא את הבנות שלי), המון בגדי NB (שרק יעשה טובה מישהו מהאחים שלי ויעשה בהם שימוש לפני. זה לא פייר ככה שנהייתי מפעל הצעצועים של המשפחה) ועוד כלמיני דברים שמתאימים לעכשיו ולעוד מעט אבל אנחנו נוסעים אז לא ניקח (בעצם בשביל מה אני שומרת אותם?)
אני רואה אפודה ומונה את מעלותיה: היא מחממת בלי להגביל את התנועה, היא יפה ויש לה צבע ידידותי, היא מפליס אז היא מחממת טוב ביחס לנפח שהיא תופסת בתיק והיא גם מתייבשת מהר. נראה לי שהיא עומדת לראות עולם.
וסבתא מראה לי 2 חליפות טרניג שהיא עומדת לתת לאור בקרוב (סבתות, תקשיבו, ילדים לא רואים בבגדים מתנה) (אבל אמא כן אז תודה), מה שקוראים (במקומות אחרים) חליפות גן. ואני מגלגלת לי בראש - צריכה או לא? האם זה יותר מביא תועלת או תופס מקום?
מה שמחזיר אותי לשאלת “מה לקחת” (ולא בפעם האחרונה, מן הסתם). ברור שיש שם הכל. ברור שאפשר לקנות (ביוקר) כל מה שיחסר. אבל עדיף שלא יחסר וגם עדיף שלא יהיה מיותר כי צריך לסחוב את זה.
זאת הפעם הראשונה שאנחנו מטיילים בלי אוטו. זה אומר שצריך לפעמים לקחת את כל הדברים שלנו ולהגיע מנקודה לנקודה ברגל. בנוסף לחפצים שלנו יש גם שתי בנות (אחת מהן עוד לא הולכת) וכל החפצים שלהן.
נגיד שאני אסתדר עם כמות קטנה של בגדים. אבל מה איתן? כשהן לבושות הן יכולות ללכלך בגדים בקצב של 4 ליטר בשעה. וזה חורף יפני - לא מסתובבים ערומים.
בקשר ליעדים ולמארחים - עוד אין יעדים סגורים. כנראה נתחיל באזורים החמים יותר ונצפין עם האביב. אין הרבה עבודה חקלאית בשלג. נישן בבתים של אנשים אחרים. לפעמים בחדר בבית שלהם, לפעמים בבית נפרד שמיועד לוופרים. אני קצת חוששת מהמפגש של המשפחה שלנו עם יפנים כי אנחנו בלגניסטים וג’יפונים ועצם הנוכחות שלנו במקום גורמת לו לבלגן את עצמו.
הילדות שלנו מתלכלכות כמו שהן נושמות. נטע התחילה לאכול צבעי ידיים יחד עם שאר המוצקים, אין יום שהיא לא עוברת 10 פעמים לפחות מתחת לברז ועדיין אין מלוכלכת ממנה. אור רואה בניירות אופציה אחרונה כמקום לציור (הראשונה זאת הבטן שלה, השניה זה כל השאר). הילדות שלנו חיות בהתלהבות רבה, עם כל הגוף והקול. הן משפריצות חיים וזה עושה כתמים מסביב.
איך זה מסתדר עם יפן? איך זה מסתדר עם יפנים?
באמת יש שם מקומות בלי מקלחת?
באמת באמת
אבל למה? אם זה בעיר וזה בגלל שאין מקום למקלחת - בסדר. אבל למה בחווה, במקום עם בתים אחדים והרבה אנשים אין מקלחת? מה הסיפור? לזיעה שלהם אין ריח? ומה כן יש? ברז עם מים חמים? (אז למה לא לשים מסביבו תא?)
יש סנטו בשכונה שזו מקלחת ציבורית, עם בריכות רחצה גדולות
באחת החוות, שנראתה לנו מגניבה ומבטיחה (עד לשורה המספרת על המקלחת) כתבו שאין אמבטיה ויש סנטו לא רחוק וזה עולה ככה וככה. משהו כמו 30 או 50 ש’. זה הרבה כסף בשביל משהו שאנחנו אוהבים לעשות על בסיס יומי.
דיווח התקדמות למטרות דרבון עצמי: היום הזזתי את הקרטון החצי מלא מחדר לחדר כדי שלא יפריע למנקה . לא משהו, אני יודעת, אבל ניפיתי 20 קילו בגדים במקום אחר. אני חושבת שהגברת הזבובית היתה נותנת לי מטאטא ברונזה על זה.
No comments yet.