המסע ליפן ובחזרה

את הסל הזה
הכנתי בשיטה שונה מאשר את הסלים הקודמים.
שם נעזרתי ברעיונות האלה ויחד עם נסיון שכבר יש לי בקליעה - עשיתי משהו קצת אחר.

הפעם, בגלל שרציתי סל לא עגול, החלטתי לנסות משהו חדש והלכתי על “שטוחים”.
ההבדל העיקרי בין חומר קליעה שטוח לחומר קליעה עגול הוא שאת השטוח אי אפשר לסובב. בעיני זה חסרון (ולכן, לא יהיו עוד הרבה סלים בסגנון הזה, אני מניחה). היתרון הוא - עבור מי שלא התנסה בקליעה - שלא צריך לדעת לקלוע סלים.

הנה הוראות ההכנה, צעד צעד. לא מסובך בכלל.

חמרים:
- עיתונים (הכי מומלצים: מוספים של “הארץ”. יותר מעניין)
- מכלב
- מספרים

1. לוקחים ערימה של עיתונים, מורידים מהם את הסיכות (כדי שיהיה קל להפריד אותם בלי לעשות בהם חורים), לוקחים סרגל או פס קרטון (כמה שיותר ארוך - יותר טוב) ברוחב המתאים - אני בחרתי 3 ס”מ - ומכינים רצועות מקופלות (מכל דף - רצועה אחת).
   הכי כדאי להשאיר את הקצה של הסרגל/רצועה בולט מאיזשהו צד כדי שיהיה אפשר לשלוף אותו בקלות.
   כשהרצועה מוכנה - נותנים לה שידוך אחד באמצע כדי שלא תיפתח (משקיענים יכולים להשתמש בדבק פלסטי, משקיענים פחות בנייר דבק. רק שימו לב - יש צבעים שקשה לצבוע איתם מעל נייר דבק).
   בשביל הבסיס (שרציתי שיהיה יותר עבה) הכנתי רצועות משני דפים יחד, זה על זה. בשביל הצדדים - דף אחד מספיק (אני מקווה).

2. מכינים את הבסיס - מחליטים מה יהיה גודלו ומכינים אותו מרצועות הקלועות זו בזו שתי וערב, נכנס יוצא, עולה יורד, מעל מתחת. אפשר לשדך פה ושם אם מרגישים שזה עוזר.

3. מתחילים לעלות לגובה. מקפלים את רצועות הבסיסי כלפי מעלה, לוקחים רצועה חדשה, מתחילי מאיפושהו (לא משנה) וקולעים - נכנס, יוצא, נכנס יוצא.
   מהר מאוד מגלים שהכי קל לעבור על כל הניצבים ולסדר אותם פנימה החוצה לסירוגין ואז פשוט להעביר את הרצועה האופקית ככה ישר ביניהם. תגלו את זה כבר לבד (ואיזה גילוי משמח זה).
   כשהרצועה נגמרת והסיבוב עוד לא - מחברים לה עוד רצועה (עם המכלב, ככה פשוט) וממשיכים. כשהסיבוב נגמר (חוזרים להתחלה) מגלים שבגלל שמספר הרצועות האנכיות זוגי אי אפשר להמשיך ולעלות קומה. מקללים קצת, ממשיכים עוד בחפיפה עם תחילת הקומה וכשנגמרת הרצועה / מחליטים שדי וגוזרים אותה - משדכים את הקצה ועוברים לקומה הבאה.

4. שוב, לוקחים רצועה, מתחילים להשחיל, הפעם הפוך (מה שעבר בפנים יעבור בחוץ ולהיפך).
   אם הרצועות הניצבות נגמרות - מחברים להן המשך. למדו מהניסיון שלי וחברו כך שהצ’ופציק פונה למטה אחרת זה בולט.

5. אפשר לשחק עם ה”שיפוע”. אפשר לקלוע בצורה שתיתן לסל להתרחב ואפשר כזאת שתהדק. צריך להחליט מה רוצים ולפעול בהתאם. אני נתתי בהתחלה להתרחב ואח”כ הידקתי. יצא שמנמן ונחמד.

6. הגענו לגובה המתאים (זה לא קורה פתאום. אחרי כל קומה יש הזדמנות לחשוב אם ממשיכים). צריך לגמור בשיר מזמור.
   מטעמי חוזק (סיכות הן לא המצמיד החזק בעולם, במיוחד לא אם המכלב קטן והרצועות מורכבות מהמון שכבות) בחרתי להימנע מסתם קיפול ושידוך. בכל צד התחלתי “לצמצם” - את שני הקיצונים קיפלתי אחד כלפי השני כך שיהפו לאופקיים, השחלתי כמקובל זה מול זה ושידכתי אחד לשני בכמה מקומות. אח”כ עוד קומה (אם היו קצרים מדי ולא הגיעו אחד מול השני נעזרתי בהארכה שחיברתי בין שניהם).
   בסוף נשארים אחד או שניים (או שלושה או ארבע, תלוי מתי החלטתם לעצור עם הצמצום). בחרתי לגזור אותם בקו ישר ולגמור עם חוט ומחט (חוט צמר ומחט בעובי המתאים). נראה לי חזק מספיק.
   
   או הו כמה חזק! לך תקעי מחט ב20 שכבות של עיתון! הגבר של הבית (aka - “לדרמן”) ושלל פיסות עיתון מקופלות המון פעמים לא הצליחו לעשות את זה קל (אבל כן הצליחו לעשות את זה אפשרי.
   סיימתי. הסל הזה לא אמור להיפרם (הערה: האחריות אינה כוללת משחקים פרועים של שדונים ופיות). הסל יציב וחביב.

7. צביעה. אני בטוחה שספריי יעשה את העבודה הכי טוב וגם לכה מבריקה. אבל לי יש שתי ילדות מהממות והמון צבעי גואש.
   
   אז לקחנו קערה, שפכנו לתוכה צבע ועם שלושה מכחולים והרבה עוז ועזוז (יעיד המזגן שהיה פעם לבן) צבענו קודם בפנים, אכךכך בחוץ ובסוף בטוסיק. יצא צבעוני בהחלט.
   

8. עיטור אחרון:
   
   על חוט דק עם מחט דקה הפיה משחילה חרוזים דקים ועבים לסירוגין,
   
   על חוט צמר עם מחט עבה משחיל השדון חרוזים צבעוניים,
   הכל נקשר לשולי הצמר.

איזה יופי.

(מתנה ללןלן מהאחיניות שלו. מזל טוב לןלן!)