אתר המנשאים הישראלי
לפני כמה ימים אור אמרה שהיא “אוהבת פרחים, רכבות וסבתות”.
סבתות זה באמת דבר נהדר ואפילו יש פה מהן בשפע. סבתות הן הכי חכמות והכי יודעות (כי הן בסביבה הכי הרבה זמן).
את סבתא אני מכירה מזמן.
בערב הראשון שלנו כאן הציגו לנו אותה (תכירו - “סבתא”), אח”כ ראינו איך יודהלה רץ מהמקלחת ישר לזרועותיה לניגוב יסודי וחשבנו לעצמנו - “איזה יופי”.
ואז היא נעלמה.
לא ראינו אותה בארוחות, לא ראינו אותה יושבת עם כולם בסלון ורואה טלויזיה, לא ראינו אותה משתלבת בתור לאמבטיה, לא ראינו אותה מדברת עם ההורים או מתחבקת עם הנכדים.
ראינו אותה מבשלת ונעלמת עם האוכל. באה והולכת, מטיילת ברחוב.
כשההורים הולכים לעבודת לילה דחופה היא יורדת לפעמים ומשחקת קצת עם יודהלה.
בשביל הגדולים יותר היא שקופה.
לפני כמה ימים עברתי חממה. נפרדתי מהזקנות הנחמדות והצקמונוי שלהן, מההתענינות הגדולה בציצים ובציפורניים שלי, מהפסקות התה הרעשניות עם הצחוקים, מהאפונה המצ’ופצ’קת. עברתי לחממה הקרובה, זאת שצמודה לפסי הרכבת, במרחק הליכה מהבית,זאת שאם הייתי עובדת בה מספיק ימים הייתי לומדת לקרוא את שאון הרכבות , זאת שיש בה רק סבתא אחת, איש אחד חייכן ואיש אחד זעוף, זאת עם הבלי-רדיו, זאת שיש בה הפסקות אבל אין בה תה. החממה המשעממת.
כשהגעתי לראשונה לחממה המשעממת מצאתי בה את סבתא. עובדת.
האם סבתא היא wwooferית כמונו?
הבוקר אמרה לי סבתא - “הירו ישן, אנחנו הולכות בעצמנו לחממה” והצביעה על הקומה העליונה.
הירו?
אה, תגידי סרגי.
אז עכשיו אני יודעת שהוא גר בקומה העליונה.
יש למעלה 3 דלתות. 3 חדרים. סבתא, זאת שלא אוהבים וסרגי.
תעלומה אחת פתרתי (תעלומות הן כמו שערות לבנות. תלשתי אחת וצמחו במקומה שתיים).
.
הלכתי עם סבתא לחממה וחשבתי לי - היא יכולה להסביר לי את הכל. ברור שהיא יודעת. היא הרי תשמח לשפוך קצת אור, לאוורר כמה ארונות, להוציא את השלדים לייבוש.
הלכנו לנו, מגפיים כבדים וידים מתנפנפות, נעלי בד מעוכות לכפכפים ורגליים נגררות, בוקר קר, שמש בוהקת והמפל שבצומת חסר.
איך מפל נעלם?
שאלתי אותה. אני יודעת להגיד “מים”,”אין” ו”איפה”. ערבבתי והדבקתי.
היא הסבירה לי לאן נעלם המפל.
ביפנית.
כנראה שאין לי מה להתאמץ לשאול אותה על זאת שלא אוהבים (אפשר לסגור את הארונות).
וכשסבתא מסיימת את ענייניה במטבח ונעלמת מאחורי דלת מספר אחת, נפתחת דלת מספר 2.
בפנים חתומות, בתספורת קארה ועם סיר אורז משלה מופיעה “זאת שלא אוהבים אותה” (להן “IT”).
בשקט היא יורדת במדרגות, שוטפת את הכלים שלה, לא מבשלת, כן מתקלחת, לעיתים רחוקות מתישבת על השטיח מאחורי הילדים והנינטנדו. ואז נעלמת.
אף אחד לא מתיחס אליה. אף פעם.
כשהיא מביאה את הכלים והמטבח תפוס היא נעלמת ומנסה שוב מאוחר יותר. ושוב.
לא אומרים לה שלום, היא לא אוכלת עם כולם.
היא ההוכחה שאויר דווקא כן יכול להתנצל.
IT היא אשתו של אח של “אמא” או בקיצור - דודה.
רגע, יש עוד.
שלשום גילינו בלילה אישה שנראית בדיוק כמו “אבא” (רק בלבן, באשה ובמבוגר) רוטטת לה על כורסת המסז’.
למחרת יובל הסתקרן ופתח דלת חדשה שמצא. מאחוריה הוא גילה חדר גדול, מרוהט, במרכזו זוג אוכל ארוחת צהרים. הפעם האישה לא רטטה.
מה היה לנו עד עכשיו?
סבתא1 שגרה למעלה ומופיעה רק בשביל לבשל ולהתבדח, דודה IT שמקלחת את עצמה ואת כליה בקומת הקרקע וסבתא2 שגרה מעבר לדלתשלא נפתחת.
אני יודעת מה אתם חושבים.
איזה יופי, חמולה, לילדים האלה יש 2 סבתות ודודה בסביבה, בטח הלחיים שלהם רטובות כל הזמן מרב נשיקות.
פחחחח
שבועיים הספקנו להיות בטירה.
שבועיים צ’פצ’קנו אפונה בחממה וצפינו בילדים גדלים על מצע מנותק.
ונגמר.
עברנו לדרום דרום קוריאה לאכול קימצ’י ולחדש ויזה.
מקווים שלא יהיו לאביב בעיות ויזה בכניסה ליפן והוא יחכה לנו כשנחזור. סאקורה וטמפרטורות נוחות בעזרת השם והשמש.
טוב נו, אולי זה חולני מידי בשביל להישאר שם ולחקור לעומק ):
אחרי הכל יש לכם את הסיפור הראשי, המשפחתי, קראתי את החוכמות החדשות של אור ונטע, אין מילים, רק אדוות עגולות בלב.
בהצלחה בהמשך המסע…
(מאז ששמתי לינק לכאן באתר שלי אז אני קופצת לעתים תכופות, עוד לפני שהאצבעות שלך מתחילות להתקרר).
זאת הגירסה המצונזרת. את גרסת הבמאי גנזנו.
את יודעת שחימום-רצפתי זאת המצאה קוריאנית? הטוסיק שלי מודה.
איפשהו. בכל אופן, היטבת להעביר את התחושה המשפחת אדמסית. קראתי והרגשתי ברקים סגולים מתעופפים לאנשים מהעיניים (האדומות).