המסע ליפן ובחזרה

אור ונטע עם אבא במיטה לפני השינה. זה עתה סיימו כמה מקצים של “הקפת האבא”, “צליחת האבא”, ו”ערימת ילדות”.
כולם שוכבים מותשים ומתנשפים על הפוטונים.

אור אומרת שהיא “משהו קטן” ואבא מנסה לנחש מה היא.
אח”כ היא מודיעה שהיא גדלה ואבא שוב מנסה לנחש מה היא.
ואז היא שוב קטנה ואבא נזכר בילדה אחרת שהיה לה את הקטע הזה של לקטון ולגדול ובעוד נטע שוקעת לתוך שינה מתוקה הוא מספר לאור על עליסה.

“… ואז היא ראתה בקבוק שכתוב עליו “שתי אותי”. אז מה היא עשתה?”
“מה?”
“מה היא עשתה כשהיא ראתה את הבקבוק?”
“מה?”
“מה את היית עושה אם היית רואה בקבוק כזה?”
“אני לא הייתי קופצת לתוך הבור!”

(ואם זאת היתה נטע בטח היתה קופצת לבור עוד לפני הארנב, שותה את תכולת הבקבוק, מבקשת עוד, שופכת על הרצפה ולקינוח מבקשת נונו ממלכת הלבבות)