אתר המנשאים הישראלי
אוהבת להיות בבית, עם המזרון שלי והנוף הידוע. אוהבת להיות במקומות חדשים עם צבעים אחרים וריחות שאני לא מכירה. אוהבת את השיגרה, את הבורקס בבוקר שישי, את ההיכרות עם המעברים בסופר, המסלול הקבוע עד לשוקו ואיפה הקרמבואים. מתרגשת מחנויות מזון חדשות, באשר הן, בכל גודל ובכל שפה, עם חיות שאנחנו מכירים מספרי הקרטון של הבנות, פשוטות עור ומונחות על קרח, את אי הידיעה מה נאכל בערב.
אוהבת אוכל. בים באויר וביבשה. חייבת לטעום גם אם אני יודעת שזה לא יהיה טעים. אוהבת גם אוכל של בית חולים. הטעם צפוי אבל הרעב שנלווה בד”כ לביקורים ארוכים, התבלין הטוב ביותר (היחיד שלא בידיו של השף) - עושה אותו שווה טעימה. הכי אוהבת אוכל של מטוסים. זה אוכל של ברביות בכלים קטנים, מסודר כמו לגו, מנסה להיות חם וקר, טרי ומבושל, דוגמית ומשביע. בגלל חיבתי לאוכל של מטוסים אני מפסידה שעות שינה בטיסות. סובלת בשקט את הקרקרים ומיץ העגבניות (רק בטיסות שותים מיץ עגבניות. בעולם האמיתי אין למשקה הזה זכות קיום), מחכה בסבלנות למגש ההפתעות.
כשחזרתי לארץ משהות ממושכת בפריז, הטיסה היתה דרך לונדון עם “בריטיש איירוויז”. שבועות ושנים אחרי החזרה היללתי את השרות המדהים, את התה שהגישו לנו באוטובוס שהעביר אותנו משדה תעופה אחד לשני בשני קצותיה של לונדון, את האוכל המעולה, את עוגת הגבינה המופלאה שהוגשה לקינוח. עוגת תה של ברביות שלא דופקות חשבון. כל טיסה, אחרי שגמרתי לדגום את המגש שלי ושל יובל (מקפידה לקחת צי’קן בזמן שהוא בוחר ביף - בשביל לנסות הכל) היינו מהרהרים בבריטיש והאוכל הנהדר שלהם. הוי בריטיש בריטיש. (את יודעת שהיא נחשבת לאחת מחברות התעופה הטובות?)
הלילה יובל נסע ללונדון. דיווח הנחיתה שלו הגיע בSMS ולשונו: “האוכל מזע-זע”. אוי ואבוי. אם זה האוכל בבריטיש מה נשאר לנו?
יובל סיפר לי שבטיסה ליפן היו נשנושים בצורת משולשים. משהו שנראה כמו עוגה שטוחה.
זה היה יצור ממשפחת הסושי עם פטנט שרק היפנים הגאונים היו יכולים להמציא - עטיפה חיצונית ופנימית שנשלפות יחד ומחברות את האצה עם האורז שניה לפני שאוכלים אותם, לא דקה קודם. אני מחכה לטיסה ליפן.
אני מחכה לטיסה ליפן לא רק בגלל האוכל. בגלל שהיא תביא אותנו ליפן.
אתמול יובל אמר לי - אני רואה שהתחלת להילחץ. בטח שהתחלתי להילחץ. פתאום הבנתי שניסע עוד לפני שתיגמר העונה השניה של “עקרות בית נואשות”, ושגם אם היא משודרת ביפן - היא מדובבת. מה אני אומרה לעשות, מה?
דיווח התקדמות: גמרתי לעבור על רשימת החוות. יש מספיק חוות עם ילדים קטנים שמקדמות בברכה משפחות עם ילדים. אלה זכו לציון הגבוה ביותר. וגם ארזנו מאוורר (!!). אור פירקה חלק מהברגים. אני חושבת שהאריזה הפעם תהיה יותר נעימה מהקודמת.
No comments yet.